חיפוש באינדקס חברות
 
חיפוש מאמרים
 
חיפוש בפורום משאבי אנוש
מאמרים וכתבות בניהול משאבי אנוש, הדרכה, תגמולים והטבות.
 
תגיות ( לחצ/י על התגית הרצויה לצפיה ברשימת מאמרים בנושא נדרש )
משאבי אנוש, הדרכה, תזונה, אינטרנט, גרפולוגיה, DIVERSITY, דיני עבודה, ניהול, ארגונומיה, Coaching, גיוס, בטיחות, מכירות, תקשורת, ניהול ישיבות, שימור עובדים, ניהול השינוי, תגמולים והטבות, גלובליזציה, חשיבה יצירתית, הטרדה מינית, הפעלות, טכנולוגיה, Balanced Scorecard, אחריות חברתית, רווחה, CRM, שירות, שיווק, איכות, Relocation, הערכת עובדים, מיתון והתייעלות, WLB, ניהול מו``מ, אסטרטגיה, NLP, אבטחה ובטחון, תקצירי תיזות, ניהול פרויקטים, ביטוח, QRM, ניהול סיכונים, מעילות, חגים, פרזנטציה, איכות הסביבה, קריירה, גישור וניהול קונפליקטים, ניהול זמן, פינה מהסרטים, מנהיגות, בריאות העובד, מיחשוב, דור ה Y, יח``צ, חיסכון בעלויות, אבחון, תדמיתנות, נגישות, מסים, שכר, התארגנות עובדים, צדק חברתי, חירום, הגיל השלישי, Talent Management, אתיקה, העסקת חרדים, קוד לבוש, פיתוח ארגוני, כלכלת המשפחה, פנסיה, פרישה, התעמרות, CQ- Cultural Intelligence‏, מיזוגים ורכישות, מנויים חדשים, Global,
מאמרים - משאבי אנוש
משאבי אנוש משאבי אנוש
מועדון הטבות ארגוני HR SHOPS
 
HR2Day רישום לניוזלטר
כניסת משתמשים רשומים
שם משתמש
סיסמה
 
 
 
 
 
21/11/2018
 
 
 
התמכרות למסכים
חזור לרשימה
 
תאריך: 14/11/2016
כותב: ראובן שליב
כתובת דוא"ל: 
 

כולנו משתמשים בטכנולוגיה הדיגיטלית כחלק מאורח חיינו, נהנים ממה שיש לה לתת, ועל פי רוב איננו חשים כ"תלויי-יתר", כ"משועבדים למסך" ושאר ביטויים חמורים.
האם אמנם תלות-יתר בטכנולוגיה היא בעיה כה חמורה ? האם אכן יש צורך בפיתוח מענים מיוחדים להתמודדות איתה, למניעתה, לסיוע למי שכבר פיתח תלות כזו - להשתחרר מההרגל ולמצוא תוכן וכלים לחיים אחרים, כך שלא יחוש את הדחף לחזור ולהשתמש במסכים באופן בלתי-מבוקר ? 

 
סקירה בלתי-מדעית יכולה לעורר מסקנות שאינן חד-משמעיות. אמנם רוב האנשים העסוקים בשאלת השפעותיה של המדיה על חייהם וחיי הסובבים אותם מגלים לפחות מידה מסויימת של דאגה. לעיתים הדאגה מתמקדת בבני הנוער והילדים. רבים טוענים כי טווח הקשה הממוצע שלהם הולך ויורד, שחייהם החברתיים שונים בעליל מאלה של הוריהם וכי נכונותם למאמצים ובעיקר להתמדה – נחלשת והולכת. לעומת זאת עבור המבוגרים נתפסים המכשירים הדיגיטליים כנחוצים או אף מביאי ברכה – הם מהירים, יעילים, חוסכים כוח אדם ואינם שוכחים דבר...
אולם כאשר מנסים לבחון את ההשפעות ביתר פירוט, מודים רוב המבוגרים שגם הם אינם חסינים להשפעת ה"צעצועים" הטכנולוגיים שניתנו להם. רובם יציינו כי למכשירים אלה יש כוח משיכה משמעותי עבורם ; כי תכופות הם מקדישים להם יותר זמן ממה שהתכוונו ; כי הם מצמצמים את מגעיהם הבין-אישיים הישירים לטובת מסרים דיגיטליים מצומצמים יחסית כמו מסרונים או מיילים ; וכי למרות היעילות, המהירות והתחכום המדהימים של המכשירים הם נשארים, בסופו של יום, עם פחות זמן פנוי ועם תחושת עומס כבדה יותר מאשר לפני הכניסה המסיבית של מכשירים לחייהם... רבים עוד יוסיפו, בחיוך נבוך, "ואני עוד אחד מאלה שמשתמש פחות מאחרים..."  לצד זאת,ישנם כל התאורים של פעולות שהתקצרו או בכלל התאפשרו, בזכות המדיה – החל בניווט באזור בלתי מוכר, דרך קניות ממרחק וכלה בטיפולים נפשיים בסקייפ לאנשים חסרי נגישות למטפל. לבסוף, מועלה השאלה עד כמה חמורים הנזקים, גם אם יש הסכמה על קיומם ?
 
ניתן, אם כן, את זכות הדיבור למספר מומחים בתחום :
פרופ' עמיחי-המבורגר, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט במרכז הבינתחומי הרצליה, מזהיר : "אנחנו חיים בתקופה של השטחת המשפחה, והטכנולוגיה תורמת לזה", "זו ההתמכרות של העולם המודרני, והיא מדאיגה אותי מאוד"...  כאיש בריאות הנפש, הוא מנבא :"אני בטוח שהיא תיכנס למהדורה הבאה של ה-DSM  ( ספר האבחונים והמחלות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקני )". עמיחי-המבורגר מדגיש את הצורך שבחקר האינטראקציה שבין הטכנולוגיה והשימושים הספציפיים שלה לבין המאפיינים הפסיכולוגיים של המשתמש היחיד. ללא התאמה אישית עלולים הפיתוחים והשכלולים המציפים אותנו להפוך לקללה במקום לממש את הפוטנציאל המועיל שבהם.
ב"כלכליסט" מיולי 2012 מובאים ממצאי מחקר של נילסן, המראים השפעות מרחיקות לכת של הטלפונים החכמים על התנהגות הילדים והנוער. על פי מחקר זה, מספר דקות השיחה ירד תוך שנתיים ב־10%, עקב התרגלות לדפוס ה"שיחה" של הודעות טקסט קצרצרות. באותו מאמר מובע חשש של ד"ר גלית דיין כי השימוש בסמארטפון מחליש את כוח הדמיון ואת יכולת החשיבה העצמאית והמופשטת.
פרופ' טרקל מ -  MIT  מציינת כי  ילדים מכל הגילים – גם מתבגרים - מתוסכלים מהניסיון לקבל תשומת לב מהוריהם, שהמכשירים גורמים להם להיות מרוחקים מנטלית מהילדים, גם כאשר הם סמוכים אליהם פיסית. 
בהרצאת  TED שלה מ – 2012 ("alone together") טוענת טרקל כי הטכנולוגיה משנה לא רק מה שאנו עושים – אלא את עצם מהותנו. היא יוצרת בנו אתהאשליה שתקשורת דיגיטלית מהווה תקשורת אמיתית, תוך שאנו מתעלמים מהאיכויות המצמצמות, המסוות והתחליפיות שלה. היא תוהה כיצד קרה שהתחלנו לצפות ממכשירים דוממים ליחסים שחדלנו לצפותם מבני-מיננו.  פרופ' טרקל מתריעה כי הנטייה של הורים רבים להיות בקשר מתמיד עם ילדיהם הגדלים והמתבגרים, והניסיון המתמיד להיות בקשר ולדעת מה קורה עם הילד, מונעת ממנו את ה"מורטוריום", השלב שבו הוא זקוק למרחב להתנסות ולגילוי עצמי. הילדים לא לומדים לסמוך על עצמם וכך הופכים חרדים.
 
לא רק הקשרים המשפחתיים, גם תחושת החיבור לחברים נפגעת מהותית. השימוש בפייסבוק, להערכת מומחים אחרים, גורם באופן פרדוקסלי לתחושת בדידות גוברת, כיוון שההצגה העצמית בפייסבוק היא שטחית וחד-צדדית, ובמקביל – היכולת לחוות את השלמות והרב-גוניות האנושית של "החברים" בקבוצה היא שטחית, ומוליכה הרבה פעמים לקושי בדימוי העצמי עקב ההשוואה החברתית הנלווית...
... תמיר ליאון, אנתרופולוג החוקר "תרבות צעירה", משתמש במונחים בוטים לתאר את השפעת הטכנולוגיה על בני הנוער והבוגרים הצעירים של זמננו. לדבריו, רבים מאד מהם מפתחים בהשפעה זו שטחיות, אלימות, רדידות רגשית ואנוכיות               ("הארץ",  31.12.15). הוא טוען שאלה תופעות כלל עולמיות, אך הן חמורות במיוחד בישראל, כיוון שהנוער הישראלי הוא מהמובילים בעולם בשעות-המסך שלו.
 
אנדרו סאליבן הינו עיתונאי, סופר, פרשן ומחלוצי הבלוגרים הפוליטיים, שכתב בין השאר ב"ניו יורק טיימס" ב"טיים" וב "אטלנטיק". הוא כתב מאמר כן וגלוי על השפעות השימוש במסכים במסגרת עבודתו, שהביא אותו למצב של "נרקומן של הרשת", ולמצב רפואי שהביא את רופאו לשאול אותו : "באמת שרדת HIV רק כדי למות מהאינטרנט?" בהמשך, הוא מתאר כיצד התעוררותו למצבו הביאה אותו לנסיון גמילה בסדנת התבודדות ושתיקה, ואת חששו לאחר מכן שההרגלים הישנים שבים ומשתלטים עליו בהדרגה ( המאמר שהופיע במקור ב ניו יורק מגזין, מובא במלואו ב"כלכליסט" מתאריך 22.10.16 )   את מאמרו הנוגע ללב הוא מסיים במילים : "אני מבין שבמובנים מסוימים זהו רק פרק נוסף בספר העצום של החולשות האנושיות. אך המגפה החדשה הזו של הסחות דעת היא החולשה הספציפית של הציביליזציה שלנו. האיום שהיא מציבה אינו מכוון לתודעה שלנו, אלא לנפש שלנו. ובקצב הזה, אם לא ייחלש הרעש, אנחנו עלולים לשכוח שיש לנו נפש". 
 
אמנם, לא כל החוקרים אחידים בהשקפתם על נזקי הטכנולוגיה. פרופ' המבורגר, שהוזכר לעיל, אינו משוכנע שהשימוש בתקשורת דיגיטלית מוליך בהכרח לפגיעה ביכולות החברתיות."נכון, יש יותר ויותר צעירים שמעדיפים תקשורת סטרילית דרך המחשב, והיכולת לשלוט במסר ולעצב אותו כשהכול מתבצע מסביבה מוגנת הופך ליותר ויותר אטרקטיבי. אבל כאשר זה ערוץ נוסף לתקשורת פנים אל פנים - זה בסדר". עם זאת, הוא מזהיר מייד : "כשזה הופך להיות הערוץ הבלעדי - רק אז יש לנו באמת בעיה".  זה בדיוק המצב אצל מי שפיתח תלות-יתר. אחרים טוענים כי אנו משלים את עצמנו בדימוי שהטכנולוגיה מספקת "ערוץ נוסף לקשר". הדינמיקה השכיחה ביותר היא – שהיא הופכת מאלטרנטיבה נוספת לתחליף, ובהדרגה דוחקת את הדרכים הקודמות לתקשורת ולפעולה.
 
כיצד ניתן להבין תופעות אלה ? מהו המכניזם הפועל בהן ?
היריעה הנוכחית קצרה מלתת תשובה מעמיקה כראוי לשאלה זו. אך ניתן לנסות להמחיש את התהליך באופן שהופך אותו למובן יותר .
 
ה"ג'נק פוד" של הנפש ( או : תחליפי - מזון נפשיים )
 
פרסומת גאונית מלפני מספר שנים הראתה אדם נוהג ברכב, נעצר, יוצא מהדלת, הולך מספר צעדים ואז – קורס במקומו ללא יכולת לקום על רגליו. ומיד מופיעה הכיתובית : "אזהרה. המכונית החדשה של ..... עלולה לגרום להתמכרות".
הגאוניות שבפרסומת היתה שהיא התבססה על תופעה אמיתית, אך הרבה יותר מכך – תופעה אוניברסלית ומשמעותית ביותר לכל שימוש באמצעים טכנולוגיים – ו"סובבה" אותה לצורך הפרסומת כך שהפכה לרמז שקוף על מעלות האביזר הטכנולוגי הספציפי. 
ענייננו כאן, כמובן, אינו אותו מותג או אותה פרסומת – אלא התופעה האוניברסלית.
ניתן לנסח זאת כחוק, התופס לכל שימוש של בני אדם באמצעי טכנולוגי מכל סוג : 
  1. שימוש בטכנולוגיה המבצעת פעילות שבלעדיה הייתה מתבצעת ביכולתו העצמית של האדם, יחליש את יכולתו של האדם    הדרושה לפעילות זו.
  2. כלל זה תקף לגבי הסוגים השונים של הכוחות האנושיים : כוחות פיסיים, ביולוגיים, רגשיים, כוחות-רצון, יכולות-חשיבה וכוחות יצירתיים"
ניתן להוסיף, כי תיקון או פיצוי על החלשה זו דורשים פעולה מיוחדת או התאמה של אורח חיים מצד האדם המשתמש בטכנולוגיה, - כאלה שאינם נדרשים כאשר הוא מבצע אותה פעילות בכוחותיו הטבעיים.
 
קל להיווכח בתקפותו של החוק לגבי כוחות פיסיים וביולוגיים : האפשרות לנוע ממקום למקום במכונית מחלישה את הכוחות בהם משתמש האדם לתנועה רגלית או ריצה. אם ברצונו להתגבר על החלשה זו עליו לפצות על כך באימון גופני יזום.  באופן דומה, תזונה מלאכותית ע"י אינפוזיה מחלישה זמנית את פעולת מערכת העיכול, כפי שנוכח מי שנאלץ להיעזר בהזנה כזו למספר ימים, בעקבות פציעה או ניתוח. דוגמה שכיחה ומוכרת היטב היא החלשת יכולת ויסות החום עקב שימוש מתמשך במזגנים. ....
 
שימוש באנטיביוטיקה כדי להיאבק בגורמי מחלות, מחליש את המערכת החיסונית של האדם. ויסות השינה והפעילות בעזרת כדורי-שינה מחד וחומרים-ממריצים מאידך – עלול לפגוע במחזור הטבעי התקין של עירות-ושינה, פגיעה שתיחשף ברגע של הפסקת השימוש באמצעים המלאכותיים. באופן דומה, לגבי תפקוד הקשב והריכוז, מוכרת היטב תופעת ה"ריבאונד" המאופיינת במתח, עצבנות, וקושי מוגבר להתרכז ולהיות קשוב – ברגע שפגה פעילותן של תרופות להגברת הקשב, כמו ריטאלין.
 
הטכנולוגיה מאפשרת הרחבה והגברה עצומות של היכולות הנתונות לאדם. אך כאשר היא עושה זאת היא גם מחליפה, ולעיתים מייתרת לתקופה ממושכת, את פעילותן של אותן יכולות. לכך יהיה תמיד מחיר בהחלשה או בשיבוש הפעולה של התפקודים והתהליכים הטבעיים. מזון מלאכותי עשוי להשביע ולהוסיף טעם, אך הוא אינו מזין את מכלול צרכי הגוף באותה איכות של המזון הטבעי והמלא, ובטווח ארוך עלול להחליש את הגוף ולהקהות את תחושות הטעם. לאורך זמן הוא נוטה ליצור הזדקקות לו ולטעמיו, התרגלות שמקשה על חזרה למזון עם טעמים עדינים יותר. 
 
משהו דומה מתרחש בנפשנו עם "התזונה הנפשית" המוחדרת אליה דרך ה"אינפוזיה" של המכשירים הדיגיטליים, אם כי לא תמיד קל להכיר מייד בהשפעתה. לעיתים ניתן לזהות השפעות כאלה על ידי מחקרים, ולעיתים ניתן להבחין בהם בתוך חיי היום-יום, בעזרת תשומת-לב שיטתית לאורך זמן. 
 
בכדי להבין כיצד שימושים אלה משפיעים עלינו נפשית, עלינו להתבונן במה שקורה לנו גם תוך כדי השימוש וגם בעקבותיו – בטווח המידי ולאחר מכן – ובעיקר לאורך זמן. כמו כן עלינו לבחון לא רק את הפעולה הגלויה שהיא מטרת השימוש הספציפי, אלא גם איכויות נלוות ויכולות בתחומים נוספים. 
 
למשל – הטלפון הנייד ( על כל סוגיו ) מאפשר לנו להתקשר מכל מקום ובכל עת, ומחליף ( כמו הטלפון הקווי ) את השיחה פנים-אל-פנים. חשוב להבין כיצד זה משפיע על אופי התקשורת הבין-אישית. אך מעבר לכך, יש לאיכות הנלווית של זמינות לשיחה בכל עת השפעות נוספות ומסועפות, בתחומים מגוונים. נוכל למצוא, למשל, כי לא נצליח להתרכז במשימה מספיק זמן ברציפות, כי במהירה נופרע על ידי שיחה או הודעה חדשה.
 
באופן דומה משפיעים עזרי זיכרון שונים על יכולת הזיכרון בע"פ שלנו. ברגע שמסרנו את זיכרון מספרי הטלפון של חברינו, או פרטים אישים כמו תאריכי ימי הולדת לחסות מכשיר דיגיטלי ( בחלק מהמקרים גם ליומן נייר פשוט תהיה השפעה דומה ) – מתחיל להיחלש הזיכרון העצמי שלנו.  ואם בנתונים של 7 – 10 מספרים או 2 – 3 מילים כך, ודאי שיקשה לצפות מסטודנטים בני זמננו - היכולים למצוא את כל הנחוץ להם ברשת – לזכור בע"פ פסוקי שיר או ציטוטים של אנשי שם. חלקם יתמהו לשמוע שאך לפני 30 – 40 שנה היו ביצועים כאלה נחשבים הכרחיים לכל מי שרצה להיחשב בן-תרבות.
 
עד כאן התייחסנו בעיקר לתופעות כלליות, שיכול לחוש בהן כל מי שמשתמש במכשירים דיגיטליים באופן יומיומי. כעת נפנה את המבט לתופעות חמורות יותר ופחות שכיחות, כאלה המצדיקות את הביטוי "תלות-יתר במסכים" ( ויש שיאמרו : התמכרות למסכים ). אם כי כפי שנראה – כלל וכלל לא נדירות, ולא עוד אלא ששכיחותן עולה והולכת בקצב מהיר. על פי הערכות שונות,לפחות אחד מכל שמונה אמריקאים כיום סובל ממה שנקרא "שימוש-יתר ברשת."
 
חלקם של "משתמשי יתר" אלה משנים את סדר-יומם : ערים מרבית הלילה וישנים עד שעות מאוחרות במהלך היום. לחילופין – הם מקצרים את שעות השינה, מה שכמובן משפיע על רמת העירנות, הריכוז והתפקוד שלהם בעבודה ובלימודים.
 
רבים מהם מצמצמים באופן דרמטי את נוכחותם מחוץ לבית. כאשר ניתן לבצע את רוב הפעולות הנחוצות לחיים מהבית, בעזרת המחשב והסמארטפון, הם יכולים להימנע באופן גורף ממפגש עם המציאות הציבורית. בכך כמובן הם גם נמנעים ממפגש בין-אישי פנים אל פנים.
 
אחרים עסוקים מירב זמנם – ומקדישים את עיקר האנרגיה הנפשית שלהם – לפעילויות ספציפיות ברשת. אלה יכולות להיות קניות ( רבות מהן ללא צורך מעשי ) ; משחקי מחשב ; "שיחות" בלתי-פוסקות עם "חברים", או הבעת דעה, תגובות להבעת דעה וכן הלאה ; שיטוט באתרי פורנו; ואחרות.
 
קיימות גם תופעות נפשיות שאינן בהכרח גלויות ובעלות השפעה מיידית, אך ללא ספק הן, כדברי פרופ' טרקל, "משנות את מי שאנחנו". אחת הידועות בהן היא הנומופוביה.
 
אנשים רבים המשתמשים בטלפונים ניידים, חווים את התחושה המוכרת של הפחד כשהם מבינים כי איבדו את הטלפון שלהם, או שהוא נשאר ללא טעינה. רוב האנשים מתמודדים במהירות עם פחד זה וממשיכים הלאה, אך עבור אחרים, אובדן הטלפון או אף המחשבה על אפשרות כזו הם סיבה לפאניקה. תופעה זו מכונה "נומופוביה" ( מילה שנוצרה מצירוף של   No-Mobile-phobia, כלומר – הפחד מלהיות "ללא-נייד" ). עוצמת הפחד מגיע עד לתסמינים גופניים  הדןמים לאלה של התקף חרדה, כמו קוצר נשימה, סחרחורות, רעד, הזעה, קצב לב מואץ, כאבים בחזה ובחילה.
 
נומופוביה היא תופעה חדשה יחסית, אך מחקר בריטי הוכיח כי 53% מהמשתמשים בטלפונים הניידים, סובלים ממנה ( ! ). לחרדה מסוג זה יש השפעה רבה על חיי היום-יום, בהשוואה לפוביות אחרות. רוב מהאנשים יכולים להסתדר בקלות עם פוביות שונות, כגון פחד מפני חולדות או זוחלים, ויכולים להמנע בקלות מגורם הפחד, אך אדם החושש מפני ניתוק מהסביבה יותר מכל דבר, זקוק לעזרה מקצועית.
 
לסיכום :
האם אכן ניתן לראות בשימוש-יתר ברשת "התמכרות" ? והאם אכן היא תהפוך למגפה של דורנו ? – על כך עדיין חלוקות הדעות. אך אין ספק שתלות-יתר ושימוש-יתר באינטרנט, במשחקי מחשב וקונסולות ובשלל האפליקציות של "הטלפון החכם" הפכו לתופעות שכיחות ביותר, שרבים מאד מתלוננים על השפעותיהן על חייהם האישיים, החברתיים והמקצועיים. במקביל, מתרבים והולכים המקרים של אנשים שמנסים להשתחרר מהתלות ולצמצם את שימושיהם בטכנולוגיה – ומגלים שתהליך זה כלל איננו קל והם זקוקים לסיוע בכדי להצליח.
סקרים סטטיסטיים שנערכו בארצות שונות מעמידים סימני אזהרה לגבי חומרת הבעיה ולגבי הצורך הגובר במציאת מענים טיפוליים מתאימים. 
 
מה מכל זה  משמעותי במיוחד לעולם העבודה ?   
האם יש נזקים גם במקרה שעובדים אינם "מכורים ב  100% אלא "רק" מפתחים תלות-יתר שמשפיעה על הרגלי עבודתם, שעות השינה שלהם, קשריהם הבין-אישיים ( כולל המקצועיים ) ורמת הבריאות שלהם ? 
מה המחיר שמשלם הארגון על עובדים שערנותם ביום נפגעת עקב פעילות יתר בלילה ? מהם הנזקים לאווירת העבודה הנובעים מהיותם של כמה מהעובדים עצבניים ווחסרי סבלנות ? מה התוצאות של חוסר ריכוז שנולד בהשפעת שימוש-יתר במסכים ? וכיצד משפיעה ההפרעה לכישורי התקשורת הבין-אישית של כמה מהעובדים ?
ומהי העלות – בכל המובנים – של תופעות כמו כתיבת מסרונים מתמדת בשעת ישיבות צוות ? של איחורים או יציאות תוך כדי מפגשים, של קטיעת מתן-שירות או ביצוע משימה עקב הצורך לענות באופן מיידי על מסרונים או מיילים ? 
כיצד מושפעת הוויית העבודה מאווירה של ציפיה מתמדת להודעה-שתגיע מ"חבר" או לתשובה שתגיע לבירור אינטרנטי כלשהו ? כמה תשומת לב נשארת למשימות שבעין – וכמה סבלנות - לשותפים לעבודה ?
נדמה כי בזמננו מן הראוי שכל מקום עבודה יתייחס לשאלות אלה בכובד ראש, בנוסף לשאלות הכלליות לגבי השפעות המסכים, אליהן על כולנו להתייחס – כבני אדם.
 

ראובן שליב,
מנכ"ל משותף של  "מתעוררים לחיים", מרכז לטיפול ולתמיכה בתלויי יתר במסכים, ולסובלים מניתוק חברתי. www.ilive.org.il

 
 
 
להוספת תגובה לחצ/י כאן      להדפסה לחצ/י כאן

תגובות:
 
פורום משאבי אנוש | המכללה למשאבי אנוש | דרושים – משאבי אנוש | משאבי אנוש | משאבי אנוש מועדון הטבות | פורום תגמולים והטבות
בניית אתרים תפנית: 054-4780798