חיפוש באינדקס חברות
 
חיפוש מאמרים
 
חיפוש בפורום משאבי אנוש
מאמרים וכתבות בניהול משאבי אנוש, הדרכה, תגמולים והטבות.
 
תגיות ( לחצ/י על התגית הרצויה לצפיה ברשימת מאמרים בנושא נדרש )
משאבי אנוש, הדרכה, תזונה, אינטרנט, גרפולוגיה, DIVERSITY, דיני עבודה, ניהול, ארגונומיה, Coaching, גיוס, בטיחות, מכירות, תקשורת, ניהול ישיבות, שימור עובדים, ניהול השינוי, תגמולים והטבות, גלובליזציה, חשיבה יצירתית, הטרדה מינית, הפעלות, טכנולוגיה, Balanced Scorecard, אחריות חברתית, רווחה, CRM, שירות, שיווק, איכות, Relocation, הערכת עובדים, מיתון והתייעלות, WLB, ניהול מו``מ, אסטרטגיה, NLP, אבטחה ובטחון, תקצירי תיזות, ניהול פרויקטים, ביטוח, QRM, ניהול סיכונים, מעילות, חגים, פרזנטציה, איכות הסביבה, קריירה, גישור וניהול קונפליקטים, ניהול זמן, פינה מהסרטים, מנהיגות, בריאות העובד, מיחשוב, דור ה Y, יח``צ, חיסכון בעלויות, אבחון, תדמיתנות, נגישות, מסים, שכר, התארגנות עובדים, צדק חברתי, חירום, הגיל השלישי, Talent Management, אתיקה, העסקת חרדים, קוד לבוש, פיתוח ארגוני, כלכלת המשפחה, פנסיה, פרישה, התעמרות, CQ- Cultural Intelligence‏, מיזוגים ורכישות, מנויים חדשים, Global,
מאמרים - משאבי אנוש
משאבי אנוש משאבי אנוש
מועדון הטבות ארגוני HR SHOPS
 
HR2Day רישום לניוזלטר
כניסת משתמשים רשומים
שם משתמש
סיסמה
 
 
 
 
 
22/09/2018
 
 
 
אסטרטגיית גיוס ושימור הטובים ביותר לצה``ל – ניתוח מקרה – דוגמא לאי הלימה אסטרטגית (חלק שני)
חזור לרשימה
 
תאריך: 29/05/2008
כותב: רענן הס
כתובת דוא"ל: 
 
בעיית שימור כ"א (שימור ההון האנושי, שימור הכשרונות (Talents)) בצבא ארה"ב- לא רק צה"ל אלא גם צבאות אחרים בעולם, למשל צבא ארצות הברית, נאלצים להתחרות על כוח אדם מול השוק הפרטי.

המשך למאמר מתאריך 19/05/08

באכ"א, כאמור לעיל, נפלה החלטה להתחרות על הון אנושי איכותי, ולהתחרות עליו כמו שעושים זאת הגופים העסקיים (דהיינו חברות ההיטק מרובות האמצעים) מעניין לראות כיצד מתמודד עם בעיה דומה צבא ארה"ב (US Army).
חשוב בהקשר זה לציין שצבא ארה"ב הוא צבא מקצועי שכיר.  צבא ארה"ב שהוא צבא מקצועי של שכירים החליט שלא להיכנס לתחרות מול המיגזר הפרטי אל אף שהוא בבעיה קשה מבחינת היכולת שלו לעמוד ביעדיו.
על פי הפרסומים צבא ארה"ב אינו מתחרה בצורה משמעותית על עובדי ההייטק אלא דווקא על החיילים הקרביים מהיחידות המיוחדות המקבלים הצעות מפתות מאוד מהתעשיות הביטחוניות הפרטיות שזכו במכרזים ביטחוניים לשיקום עירק.
צבא ארה"ב העביר לחברות פרטיות חלק מהפעילות הביטחוניות בעירק (הגנת מתקני הנפט וכדומה) ובעיקר את הפעילות לשיקום החיים האזרחיים בעירק (סלילת כבישים, בניה וכדומה) ובכך הקים עליו תחרות מצד החברות הזוכות במכרזים. החברות הזוכות במכרזים, והפועלות בעירק, פעולות בתנאים בטחוניים קשים מאוד (התקפות מצד כנופיות טירור, חטיפות וכדומה) והן מבקשות לגייס את חיילי החי"ר המיומנים כדי להגן על עובדיהן וזאת כדי לעמוד בדרישות החוזים שקיבלו. מדובר בכסף רב שעובר לידי החברות הזוכות במכרזים והן תעשינה את כל הנידרש על מנת לעמוד בהתחייבויות, בין השאר הוצאה כספית עצומה על שמירת ואבטחת בטחון עובדיהן.

לשם המחשת עומק הבעיה שבפניה עומד צבא ארה"ב ומורכבותה להן מספר נתונים על השכר בצבא ארה"ב בהשוואה למיגזר הפרטי בשוק העבודה האמריקאי.

טבלה מספר 2: טבלת השוואה בין רמת ההשתכרות בצבא ארה"ב לעומת השכר בתעשיות הביטחוניות האמריקאיות

 
* על פי בחינת הדוחות של התעשיות הביטחוניות ועל פי נתוני מחלקת הכספים במשרד ההגנה.
* פורסם ע"י רן דגוני, גלובס 2005-9-8
* פורסם ע"י אמנון ברזילי, גלובס 26 יוני, 2006

נתוני טבלה מספר 2 מציגים את חומרת הבעיה שבפניה עומד "אכ"א של צבא ארה"ב" – הפערים בשכר בין אנשי הצבא לעומת התעשיות הביטחוניות הוא עצום הן ברמת הדרג הביצועי (רמת החיילים) והן ברמה האסטרטגית (רמת הקצינים הבכירים).
נתוני טבלה מספר 2 לקוחים מתוך מחקר שנערך בשיתוף ה"מכון ללימודי מדיניות" והארגון "מאוחדים למען כלכלה הוגנת" בניהול הגברת בראון. הגברת שרה בראון, מעורכות המחקר, אמרה כי פערי השכר בין בכירי התעשיות הביטחוניות לבכירי הצבא וחייליו גורמים לבריחת מוחות מהצבא למיגזר הפרטי. לכן, כותבי המחקר מציעים, בין השאר, להגביל בחקיקה מצב כזה אך צבא ארה"ב החליט שלא להגן על עצמו באמצעות חקיקה ולכן גיבש מדיניות שימור כ"א משלו.

הטבלה שלעיל באה להראות שצבא ארה"ב נאלץ להתמודד מול תחרות קשה ביותר ובמרווחים גדולים מאוד מצד שני צבא ארה"ב איננו "צבא עם" אלא "צבא מקצועי שכיר" ולכן הוא רשאי להשתמש בכלי תגמול המקובלים במיגזר העסקי, אך צבא ארה"ב החליט שלא להתחרות במיגזר העסקי ולא לשלם "דולר כנגד דולר".

אך, צה"ל לעומת צבא ארה"ב שהוא נכון להיום ובהגדרה "צבא העם" ולכן הוא אמור להיות מונע ע"י ערכים ולא ע"י שיקולים עסקיים מונע בעצם ע"י שיקולי עלות תועלת. מאחר שבאכ"א ברמה האפורמלית מאמינים בתגמול חומרי הוחלט באכ"א להתמודד עם בעיית שימור כ"א באסטרטגיה דומה לאסטרטגיה שבה נוקט ארגון פרטי - זאת בניגוד והפוך לדרכו של צבא ארה"ב. ואילו צבא ארה"ב שהוא צבא מקצועי שאינו מונע מערכים אידיאולוגיים החליט שהוא אינו מתכוון להתחרות בשוק העבודה מאחר שלהערכתו אין לו סיכוי להצליח בטווח הארוך אלא לפעול בכלים שבעיקרם מעצבים ומיעוטם מתגמלים.

חשוב עוד להוסיף כי בניגוד לצבא ארה"ב בישראל קיים חוק גיוס לשירות ביטחון. חוק זה מחייב כל אזרחי ישראלי בגיוס חובה ולכן כל עוד חוק גיוס חובה לצה"ל קיים במתכונתו הנוכחית עומד לרשות צה"ל כל מאגר כ"א של העם בישראל הסדיר (בעלות נמוכה מאוד) והמילואים (בעלות שוק). וקיימת סכנה שצה"ל, בעקבות האסטרטגיה שבה הוא נוקט יאבד את כוח האדם הזה שאותו הוא מקבל בעלות ממוצעת מאוד נמוכה – נכון שהוא מקבל כוח אדם ברמה גבוה וכוח אדם ברמה נמוכה אבל זה התמהיל שהוא צריך בניגוד לדעתם של אלו שחושבים שצה"ל צריך רק כוח אדם איכותי במובן של "הייטק".
לרשות צה"ל עומדים לא רק חיילי שירות חובה שעומדים לרשות צה"ל למשך 3 שנים בעלויות נמוכות מאוד אלא גם חיילי המילואים שהם אנשים מנוסים ובשלים שמקבלים חלק מהכשרתם מהמעסיקים שלהם ועומדים לרשות הצבא בעלויות "תחרותיות".
אך, אם אכן תתקבל החלטה לשלם שכר שוק "ראלי" הן לחיילי הסדיר והן לחיילי הקבע אזי כללי המשחק שבהם פועל צה"ל ישתנו והוא יוכל להניע את החיילים בסדיר ובקבע בעיקר באמצעים אלו.

צה"ל כבר היום משלם שכר דיפרנציאלי לחיילי הסדיר (הצבא מבחין בין חייל קרבי לתומך לחימה) אך השכר נמוך ולכן הפער בין שכר חייל קרבי לחייל תומך לחימה (שאינו קרבי) אינו נתפס כממשי ולכן עדיין איננו משמעותי בעיני החיילים.  יש להניח כי הצבא עושה דיפרנציאציה זו על מנת להביע הערכה לחיילים הקרביים ועל מנת להניע חיילים לפנות ליחידות קרביות אך אני בספק רב אם השכר הדיפרנציאלי הזה משפיע ברמה  כלשהי על ההחלטות של המלש"בים האם להתגייס ליחידה קרבית או יחידה תומכת לחימה.
מעבר לשירות בצבא, נשאלת השאלה האם בכלל ועד כמה תגמול חומרי משפיע על דפוס ההתנהגות של העובד ואיך? אך לפני כן אני רוצה לטעון כי אסטרטגית התגמול של אכ"א לא רק שאיננה משרתת את האסטרטגיה של צה"ל לטווח הארוך אלא גרומת לה נזק.

האסטרטגיה של צה"ל והאסטרטגיה של אכ"א הנגזרת ממנה
על פי הספרות המקצועית תכנון כ"א בארגון (Personnel Planning) צריך להתבסס על האסטרטגיה של הארגון. אינני אסטרטג צבאי אך אני, כאיש משאבי אנוש שרוצה להיות שותף אסטרטגי, מנסה לנתח ולהבין את האסטרטגיה של הצבא ולהעריך מהי האסטרטגיה הניגזרת מכך עבור אכ"א? בפני איזה אתגרים מקצועיים הניתוח האסטרטגי הזה מעמיד את בעלי המקצוע באכ"א?
מן הראוי היה לעשות ניתוח SWOT ולראות מהן הניגזרות האסטרטגיות של אכ"א מהצרכים האסטרטגיים של צה"ל.

חלופות לאסטרטגיה צבאית
נראה לי שאפשר להגדיר ולסווג את החלופות האסטרטגיות העומדות בפני צה"ל בשני ממדים: הממד האסטרטגי, דהיינו החזית שבה צפוי צה"ל להתמודד והממד הטקטי, דהיינו אופן הלחימה.

טבלה מספר 3: חלופות אסטרטגיות לאכ"א הנגזרות מחלופות אסטרטגיות שונות לצה"ל


בטבלה קיים גם הממד ההתקפי אל אף שצה"ל מגדיר את עצמו כצבא הגנה לישראל, אך בעבר היו לא מעט מצבים שבהם פעל בגישה התקפית מאחר שלא ניתן להילחם ולהשיג ניצחון כאשר הלחימה מתבצעת בשיטחנו - שטח המדינה קטן ומיושב בצפיפות.

ברמה האסטרטגית צה"ל, בשונה מצבאות רבים, ניצב בפני אתגרים מאוד מורכבים מאחר שהוא צריך להכין את עצמו להתמודדות בכל החזיתות הנ"ל במקביל – הנהלת צה"ל לדעתי אינה חושבת כך והיא מכינה את הצבא רק ובעיקר למלחמה נגד טירור בהנחה שהשלום עם מדינות ערב ודאי.
על צה"ל להכין את עצמו הן להתמודדות בחזית של "צבא כנגד צבא" והן בחזית של "צבא כנגד טרור". מצד אחד הצבא צריך להכין את עצמו למלחמה כנגד צבאות ערב הסדירים הקרובים (למשל צבא סוריה, לבנון ופלשתין ואולי גם כנגד צבא ירדן ומצרים – אומנם יש לישראל הסכמי שלום עם מדינות אלו אך השלטון בהן אינו די יציב ובקלות די רבה עלול לצמוח שלטון אסלמי פונדמנטליסטי שיהפוך מדינות אלו עלפיהן – ראה דוגמת אירן) והרחוקים אולי אפילו מלחמה כנגד מדינות מוסלמיות רחוקות, למשל אירן.  ומצד שני עליו להכין את עצמו למלחמה בטירור, צבא כנגד טירור, למשל כנגד טרור קרוב המגיע מפלשתין בדמות החמאס או מלבנון בדמות החיזבאללה וכדומה ו/או טרור המגיע מרחבי העולם באמצעות שליחים של ארגון אל-קאידע.
ברור לכל כי ישראל מהווה יעד הן עבור צבאות סדירים ערביים והן עבור ארגוני טרור, בדומה לארה"ב. מדובר בשתי חזיתות שונות בתכלית מבחינת אופי הלחימה. מלחמה של צבא סדיר בצבא סדיר שונה באופן מהותי ממלחמה של צבא סדיר בארגוני טירור. נראה שמלחמה של צבא כנגד צבא היא מלחמה מאורגנת ומסודרת שבמסגרתה ניתן להפעיל כלים כבדים מתוחכמים ואילו מלחמה של צבא כנגד טירור נראה שצריכה להיות בנויה על נוכחות פיזית במקום הימצאו של האויב (באמצעות יחידות מובחרות) שיכול להיות בעצם בכל מקום (כולל בבסיסי הצבא עצמם) בשיטת הלחימה המבוזרת/המולקולרית ע"פ ידידה ואסא (2005).
צבא סדיר, שהוא ארגון היררכי ומסודר במהותו,  בנוי מטבעו להילחם כנגד צבא סדיר אחר והוא מעדיף להילחם כנגד צבא סדיר אחר מאחר ששם ניתן להפעיל כלים כבדים ומתוחכמים.

 

שדה הקרב העתידי במלחמה של "צבא סדיר כנגד צבא סדיר" - נראה ששדה הקרב העתידי משתנה והופך להיות עתיר טכנולוגיות מתקדמות. בשדה הקרב העתידי יעשה כנראה שימוש רב בטכנולוגיות ובאמצעי תקשוב - מחשבים ורובוטים משוכללים שיילחמו האחד בשני בדיוק רב ובעוצמת אש רבה ויעוררו פחד ואימה אצל האויב ((shock and ore.  המחשבים והרובוטים המשוכללים יחליפו לדעת המומחים, במידת האפשר, את החייל/האדם הלוחם. אפילו חייל החי"ר הלוחם, אם וכאשר יילחם בשדה הקרב המודרני, יעשה כנראה שימוש ניכר בטכנולוגיות תקשוב מתווכות לווינים בעצמו על מנת להשיג יתרון בשדה הקרב.
צבא מודרני מתבסס יותר ויותר על טכנולוגיות מתקדמות ש"אמורות לעשות את עבודת הלוחם בצורה טובה, רוטינית, מדויקת ובעלת עוצמת אש רבה מאוד ללא תלות במגבלות פיזיולוגיות או פסיכולוגיות ובעיקר ללא צורך בנוכחות פיזית של החייל ולכן תוך חיסכון משמעותי באבדות בנפש" זאת מאחר שכך החייל אינו נוכח ולכן אינו חשוף לפגיעות פיזיות זקוק לחיילים מתוחכמים ובמספרים לא גדולים.
תיאורטית נראה כי צבא מודרני צריך להיות צבא כמה שיותר "חכם". צבא "חכם" דורש מצד אחד השקעות ענק ברכש ובפיתוח טכנולוגיות חכמות ויקרות ומצד שני צבא "חכם וקטן" דורש הון אנושי ברמה גבוה מאוד.  הון אנושי "חכם" ומיומן מהבחינה הטכנולוגית ידע להפיק את המקסימום ולהשיג יתרון מהטכנולוגיה ששמו בידיו (תמיד נטען שצה"ל ניצח במלחמות העבר עקב האיכות הגבוה של החייל בשדה הקרב שבאה לידי ביטוי במיקסום התועלות מתפעול הטכנולוגיות שהועמדו לרשותו).
מאחר ששדה הקרב העתידי הוא עתיר טכנולוגיה, ומאחר שתקציב המדינה מוגבל והמפקדים מעדיפים לנהל טכנולוגיה מתוחכמת נגזר מבחינה לוגית שצה"ל זקוק ל"צבא חכם". צבא "חכם" אינו זקוק לכמות כ"א גדולה ולכן הוא יכול להיות גם "קטן" בממדיו. לכן צה"ל, שמנהיגיו רואים אותו כצבא חכם, צריך להיות גם קטן. דהיינו צה"ל, שהוא צבא מודרני חכם וקטן אינו זקוק לכל מאגר כוח האדם שהמדינה מעמידה לרשותו. ניגזר מכך שמתוך מאגר כוח האדם שהמדינה מעמידה לרשותו צה"ל זקוק, לדעתו, רק לחלק הקטן אך האיכותי ביותר הקיים. כוח האדם האיכותי ביותר דהיינו כוח האדם שיש לו את ההון האנושי שיאפשר לצה"ל לתפעל את הטכנולוגיות החדשניות שלו. כוח האדם האיכותי ביותר הנדרש לצורך תיפעול הטכנולוגיות החדשניות שלו הוא אותו כוח אדם שגם המיגזר העיסקי מתחרה עליהם. מאחר שהמיגזר הפרטי מתחרה עליו יש להקצות עבורו תקציבים (שכר גבוה ותחרותי) ואמצעים (כמו למשל: רכבי תנאי שירות גם לחיילים) שיאפשרו לתגמל את אותו "כוח אדם חכם" כמו שמתגמלים בגופים העסקיים באופן שייצור מוטיבציה במועמד החכם לשרת בצה"ל במקום בארגונים עסקיים.
כאן הטעות הלוגית והאסטרטגית של הצבא שאכ"א נגרר אחריה – טכנולוגיה לבדה לא ניצחה מעולם מלחמה!

מהפיכות טכנולוגיות (דוגמת מהפיכת התקשוב) צבאיות והשלכותיהן על כמות ואיכות כ"א בצבאות בעולם - חשוב אולי בהקשר זה להעיר 2 הערות:
האחת, גם בצמרת צה"ל יש עדיין חילוקי דיעות ביחס לאופי שדה הקרב העתידי – יש הטוענים שהמלחמות הגדולות שידרשו טנקים וחי"ר עדיין לא פסו מהעולם לעומת אלו הטוענים ששדה הקרב מודרני דורש כוח קטן עם עצמת אש גדולה.
השנייה, טכנולוגיה לא הביאה מעולם להקטנת כמות כ"א (בניגוד לחשיבה האינטואיטיבית) אלא לשינוי מבני תעסוקתי - בראיה היסטורית, כפי ששמעתי מהיסטוריון צבאי, שטען שההנחה שמהפיכה טכנולוגית צבאית תביא בהכרח להקטנת כ"א לא הוכיחה את עצמה בעבר, לא במסגרת היסטוריה צבאית וגם לא במסגרת המהפכות התעשייתיות שעבר המיגזר האזרחי (כמו למשל, לאחר המהפיכה התעשייתית, מהפיכת החשמל, מהפיכת המחשב (למשל בבנקים חשבו ששימוש באינטרנט כספק שירותים יקטין בצורה משמעותית את כמות כ"א והסניפים, ולא כך הוא) וכדומה.
צבאות שעברו מהפיכה טכנולוגית, למשל: מהפיכת המעבר מחץ וקשת לרובה או מהפיכת המעבר לשימוש בתותח ולאחר מכן מהפיכת המעבר לשימוש בטנק לא הקטינו את כמות כ"א של הצבאות ולכן יש להניח כי ההנחה שההטמעה של טכנולוגיות תקשוב תביא ליצירת צבא יותר קטן לא הוכיחה את עצמה בעבר וכנראה גם לא תוכיח את עצמה גם בעתיד.
ההנחה שצה"ל יכול להיות צבא קטן היא יפה מבחינה תיאורטית אך אינה מעשית לאור המציאות, ולכן יש להניח כי כנראה גם בעתיד נראה שכמות כ"א שהצבא יידרש לה תהיה תלויה יותר במצב הגיאופוליטי ובסיכויים למלחמה מאשר ברמת הטכנולוגיה.
טכנולוגיה לא הביאה לניצחון במלחמה – צבאות רבים יצאו מתוך הנחה שטכנולוגיה מתוחכמת יכולה לנצח מלחמה. למשל: במלחמת העולם השנייה הגרמנים ביצוע עשרות גיחות הפצצה על לונדון וערים נוספות בבריטניה ולא שברו את רוח הבריטים. האמריקאים הכריעו את היפנים לא לאחר התקפות אוויריות אין ספור אלא לאחר הטלת פצצה גרעינית, האמריקאים לא הכריעו את העירקים בבגדד אל אף ההפצצות האוויריות ואנחנו לא ניצחנו במלחמת לבנון השנייה אל אף ההפצצות המאסיביות על בירת ועל אתרים בלבנון (איך התבטא הרמטכ"ל: נעשה צל על לבנון). ניתוח של השימוש בטכנולוגיות מצביע על כך שטכנולוגיות לא הכריעו מלחמה.

מצד שני, שדה הקרב העתיד במלחמה של "צבא כנגד טירור" – סכנת האסימטריה האסטרטגית - הטירור כפי שאנו רואים נלחם בכלים יחסית פרימיטיביים - הטירור נלחם באמצעות נשק קל, פצצה המוטמנת בתיק, רעל, טיל לטווח קצר, מכוניות תופת, מתאבדים וכדומה או באמצעות אמצעים שהוא מצליח להשתלט עליהם, כמו למשל: מכונית גנובה וממולכדת, מטוס חטוף, טילים לטווח קצר ובינוני (כמו שהחיזבאללה קיבל מאירן, אבל לשם כך צריך מדינה), בעתיד אולי אמצעים גרעיניים (דוגמאת החומר הגרעיני שהרג את הסוכן הסובייטי בלונדון) וכדומה.
הטירור שאין לו מדינה נלחם בד"כ באמצעים שדורשים ארגון ולוגיסטיקה פשוטים. הטרור אינו נלחם מתוך בסיסים מסודרים, הוא יוצא מתוך האוכלוסייה מאחר שהוא מוסווה בתוכה, חלק ממנה, לבוש בבגדיה ומשתמש בה לצרכיו. לפחות נכון להיום נראה שהדרך להילחם בטרור שאין לו מדינה היא באמצעות צבא "גדול וטיפש". אם אנחנו מתבוננים, למשל, על המציאות בישראל אזי בישראל פותחו תורות ללחימה בטרור אשר בסופו של דבר משמעותן: חוליית חיילים מחופשים לתושבים, איש בטחון עם אקדח ומגנומטר בכניסה לכל מבנה, איש בטחון על כל אוטובוס, מצלמות במעגל סגור, גלאי מתכות בכניסה לבניינים וכדומה. מדובר באנשי ביטחון ברמה אישית ו/או סוציואקונומית נמוכה (אפילו מובטלים, סטודנטים וכדומה יכולים להתאים לעבודה זו ולעשות אותה בהצלחה) שעושים עבודה טובה מאוד במניעת פיגועים ובאמצעים מאוד פשוטים. לרשות אנשי בטחון אלו עומדים כאמור בעיקר נשק קל, מגלי מתכות וחומרי נפץ, כלבים וטכנולוגיות תקשורת פשוטות.
לכן, בסופו של דבר מלחמה בטירור שאין לו מדינה ובמידה רבה גם כנגד טירור שיש לו מדינה דורשת נוכחות פיזית של כוחות בטחון רבים בכל מקום ובכל פינה על מנת להרתיע, למנוע ולהגיב במקום או שימוש ביחידות קומנדו מובחרות שלרשותן אמצעים מתוחכמים אולי אך מוגבלים.
מכאן המסקנה הלוגית שצבא שצריך להילחם כנגד טירור חייב להיות צבא גדול עם הרבה מאוד כוחות לאו דווקא מתקדמים מבחינה טכנולוגית – לכן צה"ל לא יכול להרשות לעצמו לוותר לא על כל מכסת המלש"בים ולא על כל מכסת אנשי המילואים שעומדת לרשותו.

מעניין בהקשר זה לציין כי צבא ארה"ב המתוחכם אשר כבש את עירק כהרף עיין באמצעות טכנולוגיות מתקדמות מאוד בשיטת  ה- shock and ore מצא את עצמו לפתע מתמודד עם בעיית הטירור על הקרקע. על מנת להתמודד עם בעיית הטירור נאלץ הצבא האמריקאי להתעשת במהירות ולהעביר את חייליו מהכלים המתוחכמים אל הכלים הפשוטים (אולי כך תראה המלחמה העתידית על מנת להשיג הכרעה). צבא ארה"ב העביר כ"א רב מהכלים המתוחכמים והכבדים אל ג'יפי ה"האמר" הפשוטים והממוגנים ושלח את החיילים אל הרחובות על מנת להפגין נוכחות ולהגיב בלחימה מבית לבית. כך שיש להניח שגם צה"ל יזדקק לכוח אדם "טיפש" במלחמתו בטירור שהרי לא כדאי לקחת כ"א מתוחכם (כמו למשל: מהנדסים, מתכנתים, וכדומה) ולשלוח אותו להילחם ברחוב או מבית לבית.

לסיכום הפרק האסטרטגי, נראה שלפחות בטווח הנראה לעין, צה"ל יצטרך להתמודד בשתי החזיתות, הן בחזית של צבא סדיר כנגד צבא סדיר והן בחזית של צבא כנגד טירור. לכן צה"ל צריך להיות בעת ובעונה אחת "צבא חכם וקטן" ו"צבא טיפש וגדול" על מנת שיוכל להתמודד בשני המצבים שהם בעצם שני הפכים. לשם כך נראה ליש צה"ל יצטרך להקים שתי מפקדות מקצועיות שיפתחו תורות לחימה בנפרד ויאמנו את אותם חיילים שיצטרכו לדעת לעבור ולפעול בין מצבים בגמישות רבה.
אם צה"ל צריך, מבחינה אסטרטגית, להכין את עצמו להתמודד עם שני המצבים/ההפכים הנ"ל, מה המשמעות של הדבר מבחינת אכ"א, כיצד על אכ"א לנהוג?
ייתכן שאילו היה מדובר בגוף עסקי היה מוצע ליצור קונצרן שיחזיק 2 חברות בת. כל חברה תפעל ב"שוק" שונה ותחת ניהול שונה במטרה לתת לשוק מענה משלים. אך כאן מדובר במערכת צבאית אחת שאיננה אזרחית, שתקציבה מוגבל (איננה מסוגלת להחזיק 2 צבאות) שעליה חלים "חוקי משחק" אחרים. לכן, על אכ"א לפעול על מנת לספק לצה"ל הן את ההון האנושי ה"חכם" והן את ההון האנושי ה"טיפש" הדרוש לו על מנת להתמודד עם 2 הדרישות, חזיתות הלחימה, הסותרות הללו.

המסקנות: 

  1. צה"ל לא יכול לוותר על כוח אדם "גדול וטיפש".
  2. צה"ל צריך להתארגן סביב 2 מפקדות: ללוחמה של צבא כנגד צבא, וצבא כגד טרור

הסביבה האזרחית – סדר יום חדש - המאבק בין המישנה המדינית-ביטחונית למישנה הכלכלית-חברתית
אסור לאכ"א להתעלם מהלך הרוח בציבור שנוטה להעביר תקציבים מהביטחון לחברה – דבר שיקשה על הצבא לפעול כצבא שכיר.
נראה לי שכאשר באכ"א מקבלים החלטות אסטרטגיות בתחום התגמול אכ"א צריכה לקחת בחשבון מה קורה במדינת ישראל שיכול להשפיע על המדיניות של אכ"א – להכרעה בויכוח בין המישנה המדינית-ביטחונית למישנה הכלכלית-חברתית תהיה השלכה משמעותית על תקציב צה"ל.

איני חושב שנעשתה בישראל הערכת מצב לאומית מתודית שכתוצאה ממנה מתרחש שינוי ראציונלי בסדר העדיפות הלאומי, אך בפועל סדר העדיפות הלאומי השתנה. סדר העדיפות הלאומי השתנה במובן הזה שההשקעות בביטחון אינן מובנות מאליהן ותקציבים עוברים מהשקעות בביטחון להשקעות בתחומים חברתיים (כמו למשל: חינוך, בריאות, רווחה וכדומה).
כתוצאה משינוי אפורמלי בסדר העדיפויות הלאומי קיים בתוך ממשלת ישראל מאבק על תקציב המדינה. המאבק על התקציב קיים  בין השרים החברתיים לשרים הביטחוניים ונראה שהלך הרוח בישראל דוחף להעברת תקציבים מן הביטחון לתחומים החברתיים. נראה שמדברים היום לא רק על חוסן ביטחוני אלא גם על חוסן חברתי ולכן במאבק על תקציב הביטחון ייתכן שנראה פגיעה משמעותית בעתיד.
נדמה שבשנים האחרונות השרים הביטחוניים מפסידים. השרים הביטחוניים מפסידים ולכן בשנים האחרונות תקציב הביטחון במגמת ירידה שנתית – מדי שנה מופחתים מתקציב הביטחון כ- 3-4 מיליארד שקל בממוצע למטרות חברתיות. תקציב הביטחון קוצץ מספר פעמים בשנים האחרונות אך מאחר שמאחר שמרכיב הוצאות השכר והפנסיה בתקציב צה"ל הוא קשיח אזי החלק היחסי של ההוצאות לשכר ולפנסיה תקציבית גדול מסך התקציב. הגידול בהוצאות השכר והפנסיה, שמרכיבים את תקציב הביטחון, גדלו באופן יחסי ופגעו קשות ביכולת של הצבא להשקיע בפיתוח, בתחזוקה וברכש של טכנולוגיות ואמצעי לחימה (לכך השלכה שלילית מתגלגלת לא רק על האפקטיביות של צה"ל אלא גם על כל התעשייה הצבאית בישראל המהווה מרכיב משמעותי בתל"ג). הפגיעה הקשה בהשקעות של הצבא בפיתוח, בתחזוקה וברכש מצד אחד והלחץ על תקציב הביטחון מצד שני אילץ את צה"ל לבצע מהלך שהצבא לא ביצע מעולם ולא היה רגיל לבצע והוא פיטורי אלפי אנשי צבא קבע ואזרחים עובדי צה"ל.
בשנתיים האחרונות נאלץ צה"ל, לראשונה בתולדותיו לפטר כ- 4000 אנשי צבא קבע ואזרחים על מנת לשחרר תקציב לתחזוקה, לרכש ולפיתוח. פיטורי כ- 4000 אנשי קבע ואזרחים היה מהלך קשה מאוד עבור הצבא שתמיד האמין והטיף לערכים של חברות ונאמנות והיה אכן נאמן לחייליו והנה הוא עומד בפני מצב שנראה שהוא "בוגד בהם", וזאת עקב שיקולים כלכליים – שיקולי תקציב. נראה שהמשבר עמוק לא רק בגלל הבעיה התקציבית אלא בגלל הבעיה הערכית – צה"ל מתחיל להיות מונע משיקולים כלכליים כמו הארגונים במיגזר העסקי ויחד איתה תחושת חוסר הביטחון ואי הודאות התעסוקתית שמעולם לא אפיינה את הצבא.

יש להניח שבעתיד מצבו של תקציב הביטחון רק ילך ויחמיר והלחץ להורידו רק ילך ויגבר זאת מכיוון שמצד אחד הצרכים החברתיים גדלים עקב הרצון לדמות למדינות "המערב" מבחינת רמת ואיכות חיים ומצד שני מאחר שעל פי תפיסת רבים פנינו לשלום ובמצב של שלום אין צורך בהשקעות גדולות בביטחון ובצה"ל בהיקפים שנעשו בעבר. כלומר יש להעריך כי בעתיד נראה שמגמת הקיצוץ בתקציב הביטחון תלך ותחריף גם בגלל השינוי בסדר העדיפויות וגם כל עוד ההשקעה בביטחון אינה נתפסת כגורם התורם לתל"ג אלא נתפסת כהוצאה ומאחר שהיא נתפסת כהוצאה והוצאה צריך תמיד לקצץ אזי קיימת סכנה אמיתית לתקציב הביטחון.
מכאן שתקציב צה"ל ירד ואיתו ירד תקציב השכר ולכן לא נראה שההחלטה להתחרות בשוק העבודה היא החלטה ראלית כי יש להניח שבעתיד לא יהיה לצבא די כסף לממן שכר גבוה. אך מצד שני ההחלטה של הצבא להקטין את כוח האדם שלו משרתת את אלו שתומכים בהקטנת תקציב הביטחון בהנחה שלצבא קטן תהיינה פחות הוצאות. לכן, התמיכה של הצבא באסטרטגיה של צבא "חכם וקטן" תזכה כנראה לתמיכה של הממשלה והכנסת – השאלה האם זה מה שהצבא רוצה לאור צרכיו האסטרטגיים. מהניתוח של הצרכים האסטרטגיים שעשינו לעיל צבא קטן איננו משרת את האסטרטגיה המלאה של צה"ל.

על פי הניתוח שלעיל אם תקציב הביטחון ייקטן מצד אחד ומצד שני הצבא לא יגדיל את אחוז מרכיב השכר בסך התקציב אזי הצבא צריך להיות "צבא קטן וחכם" או "צבא גדול וטיפש" – בעלויות שכר ראליות שגם הן נמצאות בסכנה מתמדת צה"ל לא יוכל להתמודד בכל החזיתות.
נראה שמבחינה כלכלית העלות של "צבא חכם וקטן" תהיה דומה לעלות של "צבא גדול וטיפש" ובמובן הזה מקבלי ההחלטות יהיו אדישים – הם ישאירו לצבא לקבל את ההחלטה ביחס לאסטרטגיה שהוא מעוניין בה אך יעדיפו את האסטרטגיה של "צבא חכם וקטן".
והצבא כפי הנראה יחליט שהוא צריך להיות "צבא חכם וקטן", כי יותר יוקרתי לנהל "צבא חכם וקטן". כתוצאה מכך קיימת האפשרות שהצבא יהיה מוכן יותר למלחמה של צבא כנגד צבא מאשר למלחמה של צבא כנגד טרור.

מסקנה: בעוד שנראה שהאסטרטגיה הצבאית הנכונה, במציאות האסטרטגית הקיימת היא "צבא חכם וגדול", דהיינו לשילוב של צבא "חכם וקטן" וצבא "טיפש וגדול" , אזי הדינמיקה, הן הצבאית והן האזרחית דוחפת ליצירת צבא "חכם וקטן" אל אף שזו לא נראית כאסטרטגיה הנכונה  עבור צה"ל.


 כתב: רענן הס מנכ"ל נעה בע"מ, יועץ לשיפור ביצועי ההון האנושי בארגון

 

 
 
להוספת תגובה לחצ/י כאן      להדפסה לחצ/י כאן

תגובות:
 
פורום משאבי אנוש | המכללה למשאבי אנוש | דרושים – משאבי אנוש | משאבי אנוש | משאבי אנוש מועדון הטבות | פורום תגמולים והטבות
בניית אתרים תפנית: 054-4780798