חיפוש באינדקס חברות
 
חיפוש מאמרים
 
חיפוש בפורום משאבי אנוש
מאמרים וכתבות בניהול משאבי אנוש, הדרכה, תגמולים והטבות.
 
תגיות ( לחצ/י על התגית הרצויה לצפיה ברשימת מאמרים בנושא נדרש )
משאבי אנוש, הדרכה, תזונה, אינטרנט, גרפולוגיה, DIVERSITY, דיני עבודה, ניהול, ארגונומיה, Coaching, גיוס, בטיחות, מכירות, תקשורת, ניהול ישיבות, שימור עובדים, ניהול השינוי, תגמולים והטבות, גלובליזציה, חשיבה יצירתית, הטרדה מינית, הפעלות, טכנולוגיה, Balanced Scorecard, אחריות חברתית, רווחה, CRM, שירות, שיווק, איכות, Relocation, הערכת עובדים, מיתון והתייעלות, WLB, ניהול מו``מ, אסטרטגיה, NLP, אבטחה ובטחון, תקצירי תיזות, ניהול פרויקטים, ביטוח, QRM, ניהול סיכונים, מעילות, חגים, פרזנטציה, איכות הסביבה, קריירה, גישור וניהול קונפליקטים, ניהול זמן, פינה מהסרטים, מנהיגות, בריאות העובד, מיחשוב, דור ה Y, יח``צ, חיסכון בעלויות, אבחון, תדמיתנות, נגישות, מסים, שכר, התארגנות עובדים, צדק חברתי, חירום, הגיל השלישי, Talent Management, אתיקה, העסקת חרדים, קוד לבוש, פיתוח ארגוני, כלכלת המשפחה, פנסיה, פרישה, התעמרות, CQ- Cultural Intelligence‏, מיזוגים ורכישות, מנויים חדשים, Global,
מאמרים - משאבי אנוש
משאבי אנוש משאבי אנוש
מועדון הטבות ארגוני HR SHOPS
 
HR2Day רישום לניוזלטר
כניסת משתמשים רשומים
שם משתמש
סיסמה
 
 
 
 
 
22/09/2018
 
 
 
Educing Talents - איתור ושימור talents- מעולם האמנות לעולם העסקים
חזור לרשימה
 
תאריך: 13/11/2011
כותב: דר` אורית וולף
כתובת דוא"ל:  oritwolf@oritwolf.com
 
  שורש המילה education   (to educe) אינו נעוץ בחינוך ובהעברת מסרים מאדם אחד למשנהו, אלא בהוצאה החוצה של הקיים. במילים אחרות: לדעת לזהות אוצר ולהוציא אותו לאור בתבונה. כיצד מזהים אוצרות וכישרונות?  כיצד מעלים אותם לחזית הארגון? וכיצד מנהלים אותם באופן שישרת את הארגון, אך לא יפגע בכישרונות הללו כאינדיבידואלים ייחודיים בעלי עוצמה אישית?

דר' אורית וולף, פסנתרנית בינלאומית ויועצת חדשנות ויצירתיות בארגונים מביאה מיצירתה וניסיונה בהתמודדות עם איתור וניהול talent  אישי ומקצועי. האם יש קשר בין talent  בתחום האמנות למקבילה בעולם העסקי?  האם יש הבדלים בין אמן לאיש חזון ויצירה? קווים לדמותם של אנשי שינוי, חדשנות והמצאה- מעולם האמנות והמוסיקה – לזירת ארגונים פורצי דרך.  


המושג עצמו: הטעיות ושבירת דפוסי חשיבה

אם נבחן את המילה "כשרון" "יצירה" או "יצירתיות" לא נוכל שלא להודות כי האסוציאציה הראשונית החולפת במוחנו היא אותה אסוציאציה של דבר מה ייחודי במינו, נשגב, נדיר, המעורר בנו לעיתים אף קינאה סמויה בדבר אותה יכולת או כשרון מבורך. יתרה מזאת, לא אחת נוטים אנו לשייך את המושגים כשרון ויצירתיות עם אמנות.  אך למעשה, בהסתכלות שנייה, נגלה כי מילים אלו אינם אלא נגזרות מהשורש י.צ.ר.  אותו כוח בלתי נשלט, פורץ, הגלום באדם מעצם טבעו ויום היוולדו.  

מה משמעותה של אותה סתירה בין מרכיביה האמיתיים של היצירתיות לבין תפיסתנו אותה? מדוע איננו רואים את היצירתיות כדבר הנובע בראשיתו מהיצר שבתוכנו? מדוע איננו רואים כי היצירתיות היא כוח הגלום בכל אחד מאתנו כשם שכולנו משופעים ביצרים? מה מונע מאתנו וכיצד נוכל כחברה וכפרטים להביא עצמנו לתפוקה יצירתית גדולה יותר? על שאלות אלו ואחרות ננסה לענות במאמר זה.


האם לכל אדם יש talent?

בכל אדם, אם כן, ישנם כוחות יצירתיות ומקוריות גדולים עמם הוא נולד, אלא שההבדל בין אנשים טמון במידת המודעות שלהם לכוחותיהם אלו.  לא בכדי טען פרויד ורבים מעמיתיו חוקרי הפסיכולוגיה, כי אמנים, סופרים, ואנשים בעלי מקוריות רעיונית מאופיינים במודעות רבה ליצרים שלהם, ועוסקים פחות בהדחקתם.  דומה כי לא ניתן ללמד יצירתיות במובנה הקונבנציונאלי של המילה "למידה", שכן לא מדובר ברכישת מידע אובייקטיבי זה או אחר.  המונח הראוי יותר לשימוש בבואנו לדבר על יצירתיות היינו: חשיפה, שכן היצירתיות והיצר המניע אותה אגורים עמוק בתוכנו.  האתגר הוא להשכיל ולדעת  כיצד לחשוף אותם ולהוציאם החוצה.   נמשל הדבר לפסיפס מרהיב ביופיו המכוסה בשכבות רמות של חול ואבנים.  בל נשלה עצמנו כי המשימה קלה היא.  לאחדים מאתנו אותן שכבות של 'חול ואבנים' מייצגות חסמים מעטים ולאחרים אלו הן שכבות של קיבעונות ומסגרות נוקשים שהתפתחו במשך שנים.  מטרתנו אפוא, היא להבין את החסמים הקולקטיביים והסובייקטיביים שבהם אנו לכודים ולמצוא את התנאים האולטימטיביים להוצאת היצירתיות מקרבנו.  באנגלית המילה education  פירושה חשיפת הקיים החוצה ולא הקנייה של דבר מה חדש...( To educe).


כישרונות "צעירים" מול עולם המבוגרים: איפה אנחנו "מאבדים" את זה?

דומה כי מכל קשת האוכלוסייה, ילדים הם הקרובים ביותר לקשר עם החושים והיצרים שבם.  הם מאופיינים בספונטאניות, פתיחות, העזה, דמיון, הסתכנות וחקירה בלתי פוסקת.  זאת ועוד, הם נוטים לא פעם להביך אותנו כמבוגרים ולבצע פרובוקציות.  הם אינם מפחדים לנסות, לטעום, לחוש, לגעת, לברר ולשאול ללא הרף ( חשוב לציין כי ילדים מתקשים בהפנמת המילה 'פרובוקציה' שכן פרובוקציה מתקיימת רק כאשר הננו עושים דבר מה שאינו עומד בקנה אחד עם הנורמות והכללים של החברה, התרבות, והזמן בהם אנו חיים.  כל עוד לא קיימת הפנמה של אותן מסגרות- אין מה לשבור).  דומני כי היינו מוכנים כמבוגרים 'לשלם' הרבה כדי להחזיר עבורנו ולו מחצית מהתכונות הללו.  לא פלא שאנו משייכים פעולות יצירתיות רבות עם עולמם של הילדים.  כיצד אם כן, אנו מאבדים את אותן תכונות טבעיות הנצרכות כל כך של עולם הילדים?  פיקאסו היטיב לחדד את התעלומה באמרו: "כל ילד הוא אמן. הבעיה היא איך יישאר אמן כאשר הוא מתבגר".

אם נערוך ניסוי פשוט ונושיב מבוגר מול כלי נגינה אקזוטי שמעולם לו ראה מימיו, נראה כי הצורך שלו לנסות ולנגן בו יהיה מועט מאוד.  הוא ינקוט בכל אמצעי הזהירות ויעבור זמן לא קצר עד שלא יירתע ויפיק צליל כלשהו.  אם הדוגמא הזו נראית מוגזמת במידת מה, הרי במצב בו נבקש ממבוגר לנגן בכלי מוכר עבורו כפסנתר, התוצאות לא יהיו שונות במידה ניכרת.  הביישנות, החששות ורגשות המבוכה יעלו על כל יצר טבעי וחבוי להתנסות בנגינה.  לעומת זאת, אם נערוך את אותו ניסוי על ילד- התוצאה תהיה הפוכה לגמרי.  ילדים לא יחששו לנגוע בכלי, לנסות להפיק ממנו צלילים ואף לאלתר בו תוך דקות מספר.  יתרה מכך, הריכוז,  אובססיית ההתמדה והנחישות להמשיך ולהתנסות בכלי תופיע כמאפיין עקבי אצל אחוז רב מאוד של הילדים.

 
דומה כי לעיתים קרובות מדי אנו נוטים לראות כמבוגרים את יכולת ההבכה, הפרובוקציה והנדנוד' המאפיינים ילדים,  כיכולות ותכונות שליליות שיש לרסנם במהרה ולהוקיעם.  אין ספק כי בחברה מערבית תקנית יצרים בלתי מרוסנים מובילים להרס רב יותר מאשר ליצירה.  אך האם עלינו לרסנם במאת האחוזים? האם לא ניתן לראות בתכונות אלו גם פן חיובי והכרחי ליצירתיות, ויהא קטן ככל שיהיה?  האם ריסון הנדנוד' אינו גורם בד בבד לריסון יצר החקירה ושאילת השאלות החיונית כל כך לפיתוח החשיבה בארגונים?  אין זה מפתיע כי המילה הפופולארית ביותר בקרב ילדים עד גיל שש היא: למה?   בעוד שהמילה הפופולארית בגילאים מאוחרים יותר נהפכת ל: 'ככה'... אחת המטרות החשובות בקואופרטיביים במאה הנוכחית הינה אם כן לאפשר לעובדים את היכולת לשאול, לחקור, להטיל ספק ולקיים תהליכי ניסוי וטעייה כחלק ממנגנוני הפעילות בחברה.

מבוכה כתנאי ליצירתיות

הפסיכולוג מסלאו ( Maslow, 1954)  יצא בקריאה מפתיעה אך מאלפת כבר בשנות החמישים כי אחד התנאים החשובים ליצירתיות הוא היכולת להיות במצב של מבוכה.  זו אמירה מביכה אך חשובה ביותר, כיוון שמחזקת היא את ההבנה שיצירתיות מתרחשת מחוץ לדפוסי חשיבה או ליתר דיוק: יצירתיות מתרחשת כאשר אנו שוברים דפוסי חשיבה קיימים,  או מאחדים דפוסי חשיבה קיימים עם אחרים שמעולם לא חוברו קודם לכן.  מהו דפוס אם לא מערכת הגנה, ומהי מבוכה אם לא חוסר משאבי הגנה וכיסוי?  שהייה במצב של מבוכה כרוכה בחוסר ידיעה ובחוסר וודאות הגוררים עמם בהמשך גם חוסר בטחון.  כמבוגרים אנו נוטים לשייך ידיעה עם כוח ושליטה.  אדם שאינו בקיא בנעשה ואינו אוגר באמתחתו תשובות לשאלות 'קשות' נחשב פעמים רבות מדי כחלש בחברה המערבית של שנות האלפיים.  מכאן שהמבוכה נתפסת בתודעתנו או בתת הכרתנו כחולשה שצריך להכחידה ולא כפתח להטלת ספק ביקורתי בידוע ובמוכר.

הפחד מטעויות

אחד החסמים המהותיים ביותר בעולם החשיבה של החברה המערבית הוא הפחד מטעויות.  לא נחדש באבחנה כי אנו חיים בחברה תחרותית, הישגית ותועלתנית השואפת בעידן זה של האלף השלישי למצוינות, שלמות ביצועים, ומעל לכל- לתוצאתיות.  אנחנו מחונכים להשיג תוצאות בדרך הקצרה, החסכונית והמהירה ביותר.  הבעיה מתעוררת כאשר בהדרגה אנחנו מפנימים מאפיינים אלו כערכים וכמודלים חד משמעיים להצלחה.  אם נשכיל להתבונן בהתנהגותם של ילדים, נבחין כי הפחד מאיבוד שליטה ועשיית שגיאות או  טעויות כמעט שאינו קיים, שכן ילדים צעירים עדיין אינם נוטים להיות שבויים בתבניות ודפוסי חשיבה קבועים העוצרים את הדרור לביטויי קומוניקציה ראשוניים.  הם עדיין עוסקים במלאכת שאיבת מידע ומילוי דפוסי חשיבה.  ההתנסות, התעייה והטעיה הם המנחים את מעשיהם ומטווים את דרכם.  אין הכוונה כאן כי נפריז ונתיילד מחדש, אך דומה כי רק ייטב אם נאמץ לנו תכונות מספר חיוניות מעולם הצעירים לתוך זירת העסקים. 

טעות כהזדמנות

מעניין כי בתרבות העסקים היפנית, הנודעת בקשיחותה, בדייקנותה ובמהימנות תוצאותיה, מטפלים באופן שונה באדם ששגה.  בסתירה אולי לציפיותינו כי יפוטר או יורד בדרגה, התרבות היפנית ממנה את אותו עובד שגרם לטעות להיות ראש הצוות האחראי על תיקונה.  מדיניות זו עולה בקנה אחד עם התפיסה היוריסטית הרואה בטעות הזדמנות ולא משגה-  הזדמנות להתנסות חדשה ולבחינת אפיקים נוספים.  מוסיקאי הג'ז הנודע, (1) מיילס דייויס , נהג לומר: ''Do not fear mistakes. There are none “.  נזכור כי איננו 'עושים' טעויות.  'הטעות' נחשבת ככזו רק מתוך שפיטה סובייקטיבית רטרואקטיבית לאחר מבחני הזמן, אך לעולם אינה מתרחשת בזמן התהוותה הרגעי.  אין כוחה של טעות אלא לאחר מעשה וראייה לאחור.  אם נחזור לעולם החשיבה המערבי, נראה כי יש בכוחנו ללמוד מעולמם של הצעירים ולאפשר לעצמנו מתוך לגיטימציה רצונית, את חופש החוויה והתעוזה.  את מקום ההטפה להימנעות מטעויות צריך למלא החופש להתנסות  ובמקום ללמד עובדים כיצד לא לטעות, יש ללמד כיצד לנהוג בשעת הפתעה, כיצד להתמודד עם החדש ולקבל את הבלתי צפוי.  

________________________
Nachmanovitch, S.  Free Play.  Los Angeles: Tarcher, 1990.   ראה:     [1]

לא רק הפחד מטעויות הוא המשתק את היצרים שבתוכנו.  גם אופי החשיבה המערבי בעידן הטכנולוגי תורם לעיבוי החסמים היצירתיים.  אנו חיים בעידן בו קצב המידע מתעדכן במהירויות שיא המכפילות עצמן מדי חדש בחדשו.  הצורך בהדבקת הפערים ובהשלמת החסר גורם לרבים מאתנו לההפך לצרכני מידע בלתי פוסקים.  לרוב אנו נוטים להתמקצע, למיין ולהתבצר בתחום ממוקד על מנת להקל על המשימה.  מבלי משים, אנחנו נוקטים בחשיבה ריאקטיבית (תגובתית) המלווה בעודף שיפוטיות: נכון/ לא נכון, צודק/ לא צודק, יפה/ לא יפה, טוב/ רע וכן הלאה.  המציאות כמעט מחייבת אותנו בדרך בוררת זו, אך בד בבד גורמת לנו יותר להגיב והרבה פחות לייצר.  אנחנו מלאים במידע- אך מעטים בידע ובתובנה. 

תובנות מעולם המוסיקה

המושגים הללו של טוב/ רע, נכון- ושאינו נכון, אינם מוצאים את מקומם בשיח היצירתי.  אלו מושגים המרמזים על קיומה של אפשרות אחת בלבד הקבועה מראש.  הייחודיות של היצירה היא בחוסר שלילתה את קיומו הלגיטימי של השונה והאחר. היא ניזונה מיכולת הפרשנות האישית ומהידיעה כי איננו יכולים לשים פעמינו בידוע, בנכון או ברצוי.  יחד עם זאת אנחנו יכולים להשקיע ברכישת כלי ההתמודדות הנצרכים לאותן שעות של מצוקה ולפתח ראייה כוללת שתסייע עבורנו בשינוי דפוסים ופתרון בעיות.   

כפסנתרנית קלאסית מזה שנים, נוכחתי לדעת כי אחד המאפיינים החשובים של talent  מוסיקאלי הוא לא יכולת "נגינה וירטואוזית" או "נגינה רגשית" - אלא נגינה אשר יכולה להתאים עצמה למצבים שונים. נגינה בעלת גוונים ואינטרפרטציות ככל האפשר.  מורה גדול בתחום המוסיקה למשל, ילמד את תלמידו כיצד לנגן את אותו קטע נתון ב 5 דרכים שונות ולגיטימיות ולאו דווקא כיצד לנגן "יפה".  במילים אחרות, הדגש הינו על החיפוש, התעייה, ההזדמנות והשונות.  הגעה לתוצאה אחת "יפה" איננה מספקת כלל.  הרעיון המרכזי בעשיית מוסיקה הינו להמשיך לחפש, לחפור ולמצוא.

אנחנו עדים ליצירות רבות ומפורסמות האוצרות בחובן עשרות ביצועים מוקלטים.  כל ביצוע שונה מרעהו בעוד שהתווים נשארים אותם תווים.  יתרה מזאת, כל נגן מקצועי יודע כי לא יהיה זה נכון לנסות לשחזר את הופעתו המעולה שהתקיימה יום קודם לכן.   אמנות היצירתיות לעולם אינה מגלמת בחובה שחזור.  השחזור שייך הוא למלאכת האומנות בעוד שהגדולה שביצירתיות היא ההתנסות והעשייה המתחדשת תוך סבלנות וסובלנות לטעויות ותעיות.  אי אפשר שלא להזכיר כאן אנלוגיה מוכרת לאותו מנהל המנהל זה מכבר עשרים שנה ומתרברב בקביעותו עתיקת יומין זו.  האם אכן אותו אדם מנהל עשרים שנה או שמא הוא מנהל שנה כפול עשרים? האם הוא נתון ליצירת חדש או לשחזור קבוע ושעתוק הישן, המוכר והבטוח?

יצירתיות אינה עוסקת בבטיחות.  היא עוסקת בהסתכנות, בחקירה מתמדת ובקשר רצוף עם צרכים ויצרים.  הפעילות האקטיבית הינה אחד מתנאיה ההכרחיים, שכן היצירתיות אינה טמונה בעשוי אלא בעשייה.  הצורך האנושי להסתגלות והתקבעות נובע מהצורך הטבעי למילויים של דפוסי חשיבה.  אך בד בבד עם רכישת ידע ומילוי דפוסים עלינו לאפשר חשיבה ביקורתית פתוחה לבחינה מודעת ומעשית של טיב התבניות והדפוסים הנרכשים. 

 

 

השמה לעולם העסקי: מתיאוריה לפרקטיקה

כיצד ניתן לקחת תובנה זו לעולם העסקי? כיצד נוכל להעביר כמה מאמיתות העולם המוסיקאלי המוגן לתוך ג'ונגל התאגידים של מאה הצופנת בחובה עוצמות בלתי נדלות של שינויים ותהפוכות? כמה נקודות למחשבה שיעזרו לנו לטפח כישרונות בתחומים עסקיים בתוך מנגנוני החברה ותרבותה הארגונית:

חי' עצות מעשיות: לגזור ולשמור

1. כיוון: חפשו את האנשים המכוונים "עתיד" ולא "עבר".
2. חשיבה מנתחת: אל תירתעו מאנשים שמנתחים פעולות יתר על המידה. הם מאופיינים בחשיבה "ביקורתית" העשויה להיות חיונית לניתוח אירועים.
3. חשיבה אבסורדית: נסו לגרות חשיבה אבסורדית לגבי מוצרים ושירות בחברה.  שאלו שאלות "פרובוקטיביות" לגבי עתיד החברה שלכאורה התשובות להן בגדר אבסורד.
4. עתידנות: שמרו שאלה קריטית "במאגרי המידע "שלכם: "כיצד תראה את החברה שלך והתחום כולו בעוד 10/ 20 שנה? התשובות המעניינות ביותר יבואו מאנשים החושבים קדימה.
5. התייחסות לטעות: בדקו היטב מה קורה בשעת טעות.  מי מגיב? כיצד? מי מואשם באופן אוטומטי? נסו לנהל reverse engineering  של טעויות.
6. התייחסות להצלחה: ערכו reverse engineering  של הצלחות.  הצלחות אינן מזל. הן תוצאות של חשיבה, הוצאה לפועל ועבודת צוות מרתקת.  נסו לאתר תהליכי talent ולקדם אותם.
7. סיעור מוחות: קדמו מידע פנים ארגוני חיוני על ידי "שאלת השבוע".  כל שבוע/ חודש בקשו מכל עובדי הארגון להביע רעיונות עי' סיעור מוחות ( רצוי על בסיס אינטרנטי) בתחום X נבחר.  כך תקבלו לא רק אפשרויות למוצרים חדשים/ פתרונות לשאלות בלתי פתירות, אלא תעודדו חשיבה יצירתית, שותפות בקרב עובדי החברה להצלחותיה, ויכולת איתור מיידית של talents פוטנציאליים.
8. יצירתיות ראשונית ומשנית: הפרידו בין talents  עם יצירתיות ראשונית לבין talents  עם יצירתיות משנית. הראשוניים ייטיבו להביא רעיונות יצירתיים, אך לא בהכרח יהיו מוכשרים להוציאם לפועל, בעוד שאנשים בעלי יצירתיות משנית מוגברת מאופיינים ביכולת לייצר תכניות פעולה לרעיונות נבחרים באופן מנצח.
9. ניהול ובקרה: זכרו כי talents צריכים לנהל.  יש לייצר נקודות בקרה, שיתוף תהליכי, עידוד, סיעורי מוחות ונקודות ציון להוצאה לפועל של כל שלב בתהליך.  היו "אמרגני המוסיקה" שלהם. 
10. כופפו תרבות ארגונית: אל תנסו לכופף talents  לעבוד בהכרח לתרבות ארגונית שרירותית שנוצרה בחברה באופן בלתי מכוון.  ישנם כישרונות הזקוקים לעבוד מהבית או כאלו הפועלים במיטבם בשעות עבודה מאוחרות.  אפשרו להם את השונות הזו.
11. צרכים פיזיים : הקפידו לבדוק את הצרכים הפיזיים של כל העובדים שלכם, ובמיוחד את אלו האמונים על היצירתיות בחברה. יהיה זה כמעט בלתי אפשרי להיות יצירתי בכוח, כאשר התנאים הפיסיים אינם מאפשרים זאת.  ארוחת בוקר על בסיס קבוע, חדרים עם חללים פתוחים, אור, מוסיקת רקע נכונה, יכולת שליטה בטמפרטורת החדר- כל אלו חיוניים ליצירת תנאים בסיסים ליישומים יצירתיים.
12. יציאה מפרדיגמות: אפשרו לtalents  שלכם לחשוב, להתאוורר, לשחק, להשתולל.  אל תמדדו תפוקות רק בשעות, אלא בתוצרים. 
13. ידע ומידע כגירוי: אפשרו לtalents  שלכם לקרוא כמה שיותר.  תנו להם גישת מנוי למאגרי מידע, מאמרים מכוונים, כתבי עת וירחונים בתחומים מגוונים והוציאו אותם לתערוכות וכנסים. אל תחסכו כאן.  זה משתלם בגדול.
14. הפוך על הפוך: תנו לtalents  שלכם להציע את שיטת התגמול הרצויה בעיניו.  תתפלאו כמה זה קל יותר כאשר העובד מציע דרך אלטרנטיבית ודרכי מדידה אשר יוכלו לקבוע את התפוקות שלו.  התחילו לעבוד משם... ( הרעיון תקף גם לקביעת יעדים).
15. להמשיך לחפור: גם אם נראה לכם כי מצאתם פתרון מדהים לבעיה קיימת- אל תעצרו כאן.  המשיכו לחפש ולהכין תכניות מגרה.  אמנות מתחילה להיחשב כאמנות רק כאשר איננו שוקטים על השמרים.
16. הומור כתנאי ליצירתיות: עודדו הומור בחברה.  אנשים שלא צוחקים על החיים ועל עצמם חוטאים לחוויה.  ההומור העצמי תורם לצניעות, להשמת בעיות בפרופורציה ולמתן הזדמנות לשינוי.
17. לפחד מאדישות: אל תפחדו מאנשים שמתקוממים ויוצרים מהומות.  תפחדו מאלו שהייאוש גורם להם לא לומר דבר ולוותר מזמן.
18. תעוזה אין סופית: זכרו ושננו את משפטו של הפילוסוף סנקה: "לא בגלל הדברים קשים – איננו מעיזים.  בגלל שאיננו מעיזים- הדברים קשים".



דר' אורית וולף הינה פסנתרנית בינלאומית ובעלת Creative Business Solutions.  היא נחשבת בין המרצות המבוקשות ביותר בתחום החדשנות והיצירתיות בשיווק, מיתוג וניהול.  
לתגובות oritwolf@oritwolf.com

 
תואר 3:PH.D מוסד לימודי:אוניברסיטת בר-אילן
 
להוספת תגובה לחצ/י כאן      להדפסה לחצ/י כאן

תגובות:
 
פורום משאבי אנוש | המכללה למשאבי אנוש | דרושים – משאבי אנוש | משאבי אנוש | משאבי אנוש מועדון הטבות | פורום תגמולים והטבות
בניית אתרים תפנית: 054-4780798