תקשורת חירשת


נכון שלפעמים גם אתם הייתם מעדיפים להיות חרשים? (אצל הורים זה קורה בעיקר עכשיו בחופש הגדול בסביבות השעה 21:00 בערב, ואם עוד פעם תשמעו אימא או אבא.... זה יגמר בבכי)

עכשיו רגע למציאות שלכם, אתם יושבים במשרד בסוף היום, היה לכם יום מחורבן. יש גם ימים כאלה. ובכל, זאת קצת נמאס לכם, והשעה 18:00 בערב, ויש עוד אור בחוץ, למה אני בעצם לא בים עכשיו? אתם שואלים את עצמכם. המצגת לא היתה טובה, לא הייתם במיטבכם, אחד הקולגות שלכם הפגיז בשאלות, אתם בטוחים שזה עניין אישי פוליטי, וזה גרם לכם להרגיש מחורבן וזה הביך אתכם מול כל שאר המנהלים. והנה, נכנס לחדר אחד המנהלים הקרובים אליכם. אתם משתפים בהרגשתכם והנה התשובות:
" אני חושב שאתה מגזים,  וחוץ מזה, תמיד יש ימים כאלה, צריך לדעת להפיק את המיטב"
"אוי נו באמת זה לא היה כזה נורא, בסך הכול היית בסדר"
"מה אתה מתרגש מזה? אתה לא יכול להתרגש מדבר כזה פעוט? מה יהיה שתהיה בכיר יותר, שם בכלל יש מלחמה"

בכל התשובות שקבלתם שללו את ההרגשה שלכם והסבירו לכם  שאתם לא מרגישים נכון.
ובזה הרגע, עדיף שתהיו חרשים.
או
"תשמע, אני חושב שכדאי שתתחיל את הישיבה הבאה בהבהרות"
"תלך ותדבר איתו"
"בשבוע הבא, הוא מציג..."

בכל התשובות, הפעם, שקיבלתם, עצו לכם מה לעשות. פתרונות, פתרונות , פתרונות. פרגמאטיים לא? הייתם רוצים להיות חירשים נכון? 

טעות מספר 1 - שאנחנו עושים בתקשורת עם אנשים– אנחנו מסבירים להם שמה שהם מרגישים עכשיו הוא לא נכון. אנחנו שוללים את הרגשה שלהם. קחו שבוע ותהיו בתשומת לב, כמה פעמים אתם שוללים את ההרגשה של מי שמסביבכם, כמה פעמים שוללים לכם את ההרגשה. כשאנחנו שוללים את ההרגשה, במילים אחרות, אנחנו לא מקבלים את ההרגשה, אנחנו לא מכבדים את הרגשות, ואנחנו מביאים שיפוטיות. זה סוגר, ולאורך זמן, אנחנו גורמים לעובדים שלנו ולקולגות שלנו לא לסמוך על עצמם.

טעות מספר 2 – לתת עצות ופתרונות. סליחה, אבל מי ביקש מכם בשלב הזה. וכשאנחנו קופצים לפתרונות אנחנו לא מאפשרים למי שמולנו לעבד את החוויה, למצוא את מה שנכון לו. את מה שמתאים לו , את האמת שלו.

נהינו כל-כך פרגמטיים וכל-כך עסוקים בחשיבה חיובית (וזו לא חשיבה חיובית זה הבלבול שרוב אנשים עושים) שאנחנו לא מכוונים להקשיב לרגשות לא נעימים. כשאנחנו מקשיבים גם לחלקים הלא נעימים של הרגש אנחנו מאפשרים למי שמולנו לעבד את רגשותיו ולמצוא את כוחות בתוכו להמשיך ולמצוא פתרונות ולהתמודד. כשאנחנו מבקשים ממי שמולנו להקשיב לנו, אנחנו מאפשרים לעצמנו למצוא את האמת שלנו. אז מה עושים? אחד המנהלים שאני מאמנת היטיב להגדיר- שותקים. "אני פשוט קצת שותק ואת לא מאמינה זה עובד"
 

 


נירית דביר
בעלת חברה ליעוץ ופיתוח אירגוני, Sight-רואים רחוק www.sight.org.il
מרצה באוניברסיטאות ובמכללות בנושאי ניהול
M.B.A, האוניברסיטה העברית

 

 
http://www.hrm.co.il | Powered by Tafnit Websystems 972-54-4780798