הרגע בו הבעלים משלם באופן אישי את שכר העובדים!


מסך ההתאגדות
אי אפשר לדמיין את מציאות החיים המודרנית ללא חברות. בספרו המרתק "קיצור תולדות האנושות" מסביר יובל נח הררי, כי אותה יכולת של המין האנושי לדמיין מציאות שלא קיימת ואשר הביאה לעולם דתות ומיתוסים, היא זו אשר אפשרה פריצת מחסומים אשר הכבידו על תעוזתם הכלכלית של בני אדם – "... במהלך העת החדשה בני אדם ביבשת אירופה החלו לדמיין ביחד את קיומן של ישויות בשם "חברות בעירבון מוגבל". אחת מתכונותיהן המהותיות של "חברת בעירבון מוגבל" היא שהן ישויות עצמאיות לגמרי שאינן זהות לאנשים שהקימו אותן, השקיעו בהן, ומנהלים אותן".

"המסך" המפריד בין הבעלים לבין התאגיד, הינו מנשמת אפה של כלכלת שוק חופשי. על כן האפשרות, כי מי שהקים חברה ומעסיק באמצעותה עובדים ימצא עצמו יום אחד משלם את שכרם מחשבונו הפרטי, הינה תוצאה קשה ודרמטית מאין כמותה.

ובכל זאת, בפסיקת בתי הדין לעבודה התפתחה הלכה ברורה לפיה בתביעות עובדים האפשרות, כי המסך יורם מסתברת הרבה יותר מאשר במקרים של תביעות של נושים אחרים - "העובדים אינם מתקשרים רגילים. הם אינם פועלים כגורמים עסקיים. נהפוך הוא: העובדים מתייחסים אל החברה כמעסיק. הם רואים אותה כמשענת בטוחה ויציבה לאורך זמן. מעמדו המיוחד של העובד כמתקשר עם החברה יוצר רמת אחריות מיוחדת ומוגברת של החברה כלפיו, שמקורה בחובת תום-הלב המוטלת על החברה במסגרת היחסים החוזיים עם העובד ".

שימו לב לדברים הנוקבים הבאים – "הקלות שבעלי עסקים מקימים מיזם עסקי ולימים סוגרים את עסקיהם תוך שהם מעמידים את עובדיהם - לעתים במפתיע - אל מול שוקת שבורה, היא בלתי נסבלת ובלתי ראויה".

אם כן, מתי כך עשוי להתרחש? מתי עשוי בית הדין לחייב את הבעלים באופן אישי?

ובכן, השכיח והנפוץ ביותר הינו המקרה של ניכוי כספים משכר עובדים ואי-העברתם ליעד. לעיתים אין זדון בהתנהלות המעסיק. קחו למשל מקרה בו מצוקה תזרימית נקודתית מביאה מעביד להחליט לדחות את העברת כספי הפנסיה. ובכן, מעבר לתוצאות החמורות שעשויות להיות לכך במישור הפלילי והאזרחי, ההלכה ברורה – ניתן להרים מסך ולחייב את הבעלים בחובות כלפי עובדיו.

סיטואציה נוספת הינה זו של העברת פעילות מהותית מחברה אחת לאחרת. מהלך כזה אשר מותיר בפני שוקת שבורה את העובדים אשר הועסקו על ידי החברה אותה רוקן הבעלים מנכסים, גם הוא מצדיק הרמת מסך.

עוד כדאי לדעת, כי אצבעו של בית הדין תהיה "קלה על ההדק" כאשר מדובר בחברה משפחתית שכן הסיכוי לעירוב נכסים ולטשטוש הקו המפריד בין טובת החברה לבין טובת המשפחה הוא גדול יותר.

גם מעביד אשר מבקש מעובדיו להמתין עם קבלת משכורת, לדחות חלק מהתשלומים המגיעים להם וכדומה, צריך לדעת, כי הוא צועד על קרקע מסוכנת. מעבר להפרת חובות שבדין כלפי העובדים הרי מעביד כזה מעיד על עצמו, כי הוא בוחר בעיניים פקוחות להעמיד את עובדיו בפני סיכונים בלתי סבירים ועל כן "המסך יורם".

אז מה עושים?

התשובה על פי בתי הדין לעבודה ברורה וחד משמעית - "... כאשר מעביד יודע שאין ביכולתו לשלם לעובד את שכרו או זכויותיו הסוציאליות, אין מקום להמשיך את העסקתו. על פי רוח הפסיקה וההלכה כפי שצוטטה לעיל, חובת הנאמנות ותום הלב ביחסי העבודה מחייבת להתאים את העסקת העובדים ליכולת הכלכלית של החברה".

לגזור ולשמור!

אשר לעניין הספציפי בו ניתן פסק הדין, לא נייגע אתכם הקוראים בכל פרטי העובדות אלא נזכיר את שפתחנו בו, כי הבעלים המנהל חויב באופן אישי כלפי העובד התובע במאות אלפי שקלים, תוך שבית הדין לעבודה קובע, כי הוא  – "... היה "הרוח החיה" בחברה, ונהלה תוך שימוש לא ראוי ולא מסודר בחברות אשר בבעלותו והכל באדישות גמורה (שלא לומר זלזול מופגן), לזכויות העובדים בכלל ולתובע בפרט".

תע"א (ת"א) 3064/09 מאירי אבנר נ' חברה ישראלית למובילים בע"מ ואח', ניתן ביום 27.8.2013 על ידי מותב בראשות כב' השופטת רוית צדיק).


אנו נשמח לעמוד לרשותכם להסברים או הבהרות – armoni.law@gmail.com
http://www.armonilaw.co.il

 
http://www.hrm.co.il | Powered by Tafnit Websystems 972-54-4780798