דברים שלומדים משתיקה - על מנהיגות, על שואה ומה שביניהן

 
מנהיגות היא יכולתו של אדם או קבוצת אנשים להוביל אנשים אחרים אל עבר מטרה משותפת, במינימום סמכות. היא היכולת להשפיע וליצור שינוי בקרב אחרים. בין תכונות המנהיג, ניתן למצוא: אמינות, קור רוח, יכולת להבין צרכים של אחרים ולתת להם מענה, אומץ, נחישות וכמובן דוגמה אישית. האם אדם המוביל שינוי על אדם אחד הוא מנהיג? אותו אדם המושפע והמובל יחלחל את השינוי הלאה, לאחרים, שכן השינוי יהפוך לחלק בלתי נפרד ממנו, מאישיותו, מהווייתו ומהתנהלותו. לפיכך, השראתו הסובייקטיבית של אדם אחד על האחר יכולה להיתפש כמנהיגות ולייצר שינוי מהותי בקרב רבים, אם בטוח הקצר, אם בטווח הארוך.
 
סבא וסבתא הם המנהיגים שלי והם כבר לא ידעו זאת לעולם. השראתם חלחלה בקרב ילדיהם וילדיי, בעשייתם ובמחדליהם עיצבו את תפיסת עולמנו וערכינו וחרטו לנצח את הציונות, לתפיסתם, במדינת ישראל.
 
הבית של סבא וסבתא היה תמיד מלא אור, אופטימיות, צחוק ואהבה. סדר מופתי, ניקיון, ריחות של בשמים ומטעמים, הלצות ושירים ביידיש. הם חיכו לנו תמיד גאים, לבושים בחליפה ובשמלה לבנה, פרחים טריים על השולחן, שופעים חום, חיוכים ואהבה. גם כשחלו והיו על ערש דווי, זה הזיכרון; הערכה. גאווה. חיים. אהבה. 
 
כאילו מעולם לא היתה מלחמה, כאילו לא איבדו את אחיהם ואת הוריהם, שנרצחו לנגד עיניהם. כאילו לא עזבו את כל עברם ורכושם, נמלטו ונדדו בסיביר בתנאים תת אנושיים, הגיעו ללא נודע והחלו חיים חדשים מאפס, כשכל מה שהיה להם זה האחד את השנייה. 
 
סבא וסבתא לא שיתפו. ואני לא שאלתי. זה היה מן הסכם כזה, הדדי, שכל הצדדים הרוויחו ממנו ועם זאת, הכל היה ידוע גם ללא מילים. המסר היה ברור -  היה רע. מאוד. עד כדי כך שכל שימוש במילים יגרום עוול לעוצמת הרוע ולעוצמת הטוב וההערכה של מה שנותר. למרות הכל ניצחנו. אנחנו כאן. יש בית, משפחה, ילדים, המשכיות, עבודה, חיים, פרחים, אהבה ואופטימיות. אופטימיות אמיתית ולא מעושה, אלה לא מסיכות וזאת לא הסתרה. זאת העוצמה שבאין-מילים.
 
אם פעם העזתי לשאול, התשובה היתה: "אנחנו מסתכלים קדימה ולא אחורה. אין שום טעם שאת תדעי מה שאני חוויתי". יש שיגידו הדחקה, יש שיגידו חוסר יכולת להתמודד עם האמת. יש שיגידו חטא לעתיד, שכן הוא מסתמך על העבר ולפיכך יש ללמוד ולהעמיק באירועים על מנת לזכור וללמוד. לתפיסתי, זאת עוצמה מכוונת שאין כמותה וזה המסר החזק ביותר שניתן להוריש. 
 
העוצמה שבשתיקה.
 
כולנו יודעים מה חוו סבותינו בשואה, קטעי זיכרונות, תמונות ומכתבים הגיעו לידינו, גם מבלי שביקשנו. אלה לא תרמו למסרים שכבר חלחלו והפכו לחלק מאתנו ומילדינו, אלא רק תרמו להבנה שלכל אלה שום משמעות ביחס למסרים ולערכים שעברו באופן הבלתי מילולי; באמצעות המבטים, שפת הגוף, הריחות, האפשור, המעשים, הרגשות.
 
למדתי מסבא שמחה מהו אומץ, נחישות, אופטימיות, יושר, ציונות וחשיבותה של שלימות המשפחה. למדתי מסבתא רוזה מהי ביתיות, חום, הקשבה וטוב לב. למדתי מסבא שלמה מהי אהבת אמת לאישה, מסירות, כבוד וגאווה ומסבתא רחל, למדתי מהם ערכים, צניעות וכבוד לכל אדם, חשיבותן של מילים ומה שביניהן, על למידה מתמדת ועל דביקות באמת הפנימית, גם אם אינה מקובלת. 
 
את כל אלה למדתי מצפייה ושהיה במחיצתם של מנהיגים, שלא אמרו הרבה אבל צעקו את המסרים שלהם באופן שחדר עמוק, יותר מכל דרך תקשורת אחרת. 
 
וזה הניצחון האמיתי שלנו. 
 

עו"ד מיכל שמר, מנהלת משאבי אנוש ומרצה למנהיגות. משמשת כנציגת ציבור וכמגשרת בבית הדין האזורי לעבודה. M.A.  במנהל ציבורי ובעלת תארים ראשונים בעבודה סוציאלית ובמשפטים. 
 
 
http://www.hrm.co.il | Powered by Tafnit Websystems 972-54-4780798