מהו מכשיר חסכון פנסיוני, אילו מכשירים פנסיונים קיימים כיום

 
מערכת החיסכון הפנסיוני בישראל קמה בזכות הסתדרות העובדים שהבינה כבר לפני הרבה שנים שרוב האנשים אינם מסוגלים לחסוך באופן עצמאי לפנסיה, והסיכוי שהמדינה תיקח עליה את מלוא האחריות על קיומם של הפנסיונרים לא גבוה.
 
בתקופה זו, קמו שני מכשירי חיסכון פנסיוני – קרנות הפנסיה הוותיקות (להבדיל מהחדשות שקמו בשנת 1995), ופנסיה תקציבית.
 
מכשירי חסכון אלה כיסו רק חלק מהאוכלוסייה– העובדים המאורגנים (הסתדרות), ועובדי המדינה. 
 
המאפיין המרכזי של פנסיות אלה הוא שהן פנסיית זכויות. המשמעות היא שהעובד צובר זכויות פנסיה ככל שהותק שלו גדל ללא קשר לכסף שחסך. השיטה דיברה על צבירה של 2% פנסיה בכל שנה עד למקסימום של 70% (35 שנות ותק). מכשירי חסכון אלה נתנו גם כיסוי ביטוחי לאובדן כושר עבודה (פנסיית נכות), ולמוות (פנסיית שארים).
 
המודל הכלכלי של מכשירי חסכון פנסיוני אלה לא החזיק מעמד (המודל בנוי על כך שהצעירים מממנים את הוותיקים), ובשלב מסוים הבינו האקטוארים (אקטואר – כלכלן המתמחה בחישובי ביטוח/פנסיה), שהגרעון שנוצר לא יוכל להיות מכוסה על ידי הפקדות חדשות. בשנת 1995 נחסמה ההצטרפות לקרנות הוותיקות ובתחילת שנות ה 2000 נחסמה הכניסה לפנסיה התקציבית וכל העובדים הופנו למכשירי חסכון פנסיוני חלופיים.
 
במקביל למכשירים פנסיוניים אלה, שווקו בארץ פוליסות ביטוח של חברות הביטוח. פוליסות אלה היו פוליסות גמלא (קצבה), או פוליסות הוניות (תשלום חד פעמי). השיווק של פוליסות אלה לא היה נרחב עד להמצאת השם השיווקי – ביטוח מנהלים. 
 
בשנות ה 60 הוקמו קופות הגמל ופעילותן הוסדרה בחוק. קופות הגמל נועדו לחיסכון ארוך טווח (15 שנה), ולחיסכון פנסיוני. 
 
גם פוליסות ביטוח המנהלים, וגם קופות הגמל פעלו על פי עקרון הפנסיה הצוברת – העובד צובר חסכון שאותו הוא מממש בגיל פרישה בצורת פנסיה. על התפתחות מכשירי חיסכון אלה בפוסט הבא.
 
 

הכותב: גדעון רוזמן, עוסק בכלכלה ופיננסים כבר למעלה מ 25 שנה. בעל ניסיון רב שנים במערכת הבנקאית וסוכן ביטוח מורשה. מר רוזמן בעל תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית ובעל תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב. 

gidon@adrt.co.il   |    052-7350647
 

 

 
http://www.hrm.co.il | Powered by Tafnit Websystems 972-54-4780798