גיל פרישה


בעקבות הסדרים שונים שהיו קיימים במשק הישראלי הוקמה בשנת 1997 ועדה בראשות השופטת (בדימוס) שושנה נתניהו על מנת לקבוע מודל אחיד להסדר גיל הפרישה בישראל. הוועדה בחנה את העלייה בתוחלת החיים אל מול זכותו של אדם לפרוש מחיי העבודה וזכותם של המעסיקים לנהל את כוח העבודה שלהם.

המלצות הוועדה אומצו וגיל הפרישה עלה לגיל 67. 

נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור הסכימה שהחובה לפרוש ממקום עבודה בשל גיל מהווה אפליה על בסיס גיל. יחד עם זאת החוק עומד בפסקת ההגבלה. אין ספק כי קביעה גורפת שבגיל מסוים אדם חייב לעזוב את עבודתו ללא קשר לכישוריו ויכולותיו נוגדת את זכות השוויון שהיא זכות יסוד חוקתית.

בשנת 2012 ניתן פסק דין על ידי בית הדין הארצי לעבודה, ע"ע 209-10 לבי ויינברגר נ' אוניברסיטת בר אילן הפורס את מכלול השיקולים בקביעת גיל פרישה. מחד, הפגיעה החברתית, האישית, הכלכלית בעובד ומאידך רענון כח העבודה, מניעת אבטלה, ירידה בפריון העבודה, העדר יכולתם של המעסיקים לתכנן את מצבת כח האדם בשל חוסר וודאות לגבי מועד פרישתם של העובדים ועוד כהנה וכהנה.

לבסוף קבע בית הדין הארצי כי ראוי שכל מקרה בו מגיע העובד לגיל פרישה ומבקש להמשיך בעבודתו ייבחן לגופו על ידי המעסיק. נקבע כי על המעסיק לשקול את מכלול השיקולים הרלוונטיים ולערוך איזון מידתי ביניהם.

היועץ המשפטי לממשלה בחוות הדעת שנותן בענין העתירה לבג"ץ תומך בפסק דין ויינברגר באומרו כי על המעסיק לשקול בנפש חפצה את בקשת העובד להמשיך ולעבוד אך יחד עם זאת לא ניתן לחייב את המעסיק להיענות לבקשה

לענין חוקיות גיל הפרישה השאיר זאת ביד הדין הארצי לבית המשפט העליון.

עתירה זו של פרופ' אסא כשר וחבריו הביאה את הדיון לפתחו של בית המשפט העליון אשר הסכים עם הקביעה כי אכן יש פגיעה בזכות השוויון אך החוק עומד בפסקת ההגבלה. כמון כן מאחר שמדובר במדיניות חברתית כלכלית אין זה מקומה של הרשות השופטת להתערב בהחלטות הרשות השלטונית

יחד עם זאת במאמר מוסגר מציע בית המשפט להחזיר את הדיון למחוקק ולבחון הסדרי פרישה אחרים, שמידת פגיעתם בזכות השוויון פחותה.


עו"ד ליאת בהר כהן הינה עורכת דין בעלת ניסיון עשיר בתחום דיני העבודה והסכסוכים העסקיים אשר משמשת כיועצת משפטית לחברות בשליטה ישראלית ו/או בינלאומית בפריסה ארצית בתחום דיני העבודה. 

 

 
http://www.hrm.co.il | Powered by Tafnit Websystems 972-54-4780798