כמה חבל שלא נערך שימוע

דווקא משכך, פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מלפני מספר חודשים, ממחיש עד כמה יכול המעביד להזיק לעצמו עת הוא מחליט לוותר על ביצוע החובה שבנדון, וכמה "שכרו יוצא בהפסדו".

באותו המקרה טען עובד, בין היתר, כי פוטר מבלי שנערך לו שימוע כדין. המעביד מנגד טען כי פיטוריו נעשו מטעמים ענייניים ולאור התנהלותו האבסורדית של העובד. ובמה דברים אמורים? העובד התכחש ליחסי המרות שבינו לבין הממונה עליו, לא שעה להוראותיו המקצועיות, הביא למצב בו הממונה נדרש להתחנן בפניו שיעבוד או שיבצע משימות אשר הוטלו עליו ויצר יחסים עכורים במקום העבודה.

לטענת העובד, באחד הימים בהם התעורר ויכוח נוקב בינו לבין הממונה עליו, סילק אותו מנהל המפעל מהמקום, ולאחר מכן הוא שהה במספר ימי מחלה. כאשר הוא הגיע למפעל בכדי להביא אישורי מחלה נוספים הוא קיבל לידיו מכתב פיטורים. 

בית הדין האזורי קבע כי העובד-התובע פוטר מטעמים עניניים, אך שלא בהתאם להסכם הקיבוצי החל על הצדדים, ומשכך חייב את המעביד לפצותו. שני הצדדים ערערו על פסק הדין. בית הדין הארצי קבע, בין היתר, כי חרף התנהלותו השערורייתית של העובד, היה על המעביד לזמנו לשימוע ולנהל אותו בנפש חפצה. בית הדין הארצי הסביר כי העובד לא היה מודע לכוונת המעסיק לסיים את העסקתו וממילא לא יכול היה להתגונן מפני כוונה זו. עוד נקבע בפסק דינו של בית הדין הארצי כי
בעובדה לפיה ניתנו לעובד עוד ועוד הזדמנויות לשפר ולשנות את דרכיו אין די בכדי לעמוד בחובת עריכת השימוע, ועל המעסיק היה בכל זאת לזמנו לשימוע מסודר, לפרוס בפניו את טענותיו ואת כוונותיו, לתת לעובד הזדמנות אמיתית להתגונן ורק לאחר מכן לקבל החלטה בעניין.

 מאחר והמעביד לא ביצע את המוטל עליו ולא ערך שימוע כדין לעובד, חייב אותו בית הדין הארצי לפצות את אותו העובד הבעייתי בסכום השווה ל-6 משכורות, ובסה"כ כ-50,000 ש"ח.

ומדוע חשוב לציין את פסק הדין הנ"ל ? כאמור, נקבע כי הטעמים לפיטורי העובד היו ענייניים ולגיטימיים, כך שבמידה ואותו המעביד היה מקיים את חובתו ועורך לעובד שימוע, הרי שהוא לא היה מחוייב בפיצוייו. וכמו שכתבתי בתחילת המאמר - "שכרו יצא בהפסדו" !

 קחו לתשומת ליבכם ...  (ע"ע 216/08)    



הכותב הינו מבעליו של משרד עורכי הדין קצנשטיין, אפרת לוי, המתמחה בתחום דיני עבודה.  
 
http://www.hrm.co.il | Powered by Tafnit Websystems 972-54-4780798